מר קמיר נשאל ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית, וטען כי אינו יכול להסביר את הפער ואולם לשיטתו בדיקה של כלל הנתונים תלמד על פערים שוליים של עשרות שקלים בלבד.
(לעניין זה ראה עמוד 163 שורות 1-12 לפרוטוקול הדיון).
206. עם זאת, וכפי שהבהרתי בעמודים הקודמים של פסק הדין, שאלת העמלה אינה נגזרת רק משאלת קיומו של סכום ששולם הושב על ידי פז לרניוס, או על מהימנות דוחותיהם של הנתבעים, אלא משאלת יכולתה של חגור להוכיח כי תשלום עודף זה או אחר זה מהווה חלק בלתי נפרד ממחיר הדלק, וכי תשלומו נעשה על בסיס ההסכמה כי יהווה רכיב מעלות הרכישה או המכירה של הדלקים.
לעניין זה לא הוכיחה חגור טענותיה, והעובדה כי עצם קבלתו של אותו סכום הוכחה, והעובדה כי נמצא שקיימים פערים בין הדוחות שנמסרו על ידי פז לרניוס לבין הדוחות שנמסרו על ידי רניוס לחגור, אין בה די.
היה על חגור להוכיח כי את היתרה העודפת, הסכום הנוסף, הפער הקיים יש לייחס לעלות רכישת או מכירת הדלק. לעניין זה לא הרימה חגור את הנטל המוטל עליה.
טענות קיזוז והתביעה שכנגד
207. הנתבעים שבו והעלו טענות מהותיות הן לעניין נתוני הדוחות והתשלומים לידי חגור, והן לעניין שאלת הכללותו של רכיב זה או אחר במסגרת חישוב העמלה המגיעה לחגור כפועל יוצא של הגדרת "רווח המפעיל".
לכל אלו, נתתי דעתי לעיל.
208. עם זאת, ובמסגרת כתבי הטענות הוסיפו הנתבעים והעלו טענות קשות כלפי חגור וכלפי פז, וזאת בכל הנוגע לשלוש סוגיות מרכזיות:
א. מתקן השטיפה.
ב. תקופת חכירת המשנה.
--- סוף עמוד 56 ---
ג. היותה של מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, זו העומדת בניגוד להוראות חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק ההגבלים העסקיים"), כמו גם, היות חלק מהוראותיה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד, כמשמעות מונח זה בחוק החוזים האחידים.
באשר לשתי הסוגיות הראשונות, ראה התייחסותי להלן.
באשר לסוגיה השלישית, נוכח הסכמת הצדדים, תוכרע זו במסגרת תביעת פז ורניוס.
התייחסותי לסוגיה זו, תמצא מקומה בפסק דיני זה, רק ביחס לשאלת השפעתה על ההכרעה בתביעת הפינוי.
המתקן שטיפת הרכבים:
209. במסגרת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד טענה רניוס כי בסוף שנות התשעים החלה במימוש זכותה להקים מתקן לשטיפת רכבים, אשר היה אמור להגדיל משמעותית את רווחי התחנה.
210. לשיטת הנתבעים רק לאחר שהוציאו היתר בנייה להקמת המתקן התברר להם, כי בניגוד להסכמות המקוריות שבין חגור לפז, בחרה התובעת להחכיר לפז את כל המקרקעין ולא רק את שטח התחנה, ואף זאת לתקופה של 49 שנים במקום 30.