על בסיס חכירת משנה זו דרשה פז מרניוס תשלום דמי שכירות עבור מתקן השטיפה, אשר הוגדרו על ידי נציג פז באותה עת כ-"כמה אלפי דולר בחודש".
נוכח דרישה זו, לא נותרה עוד לנתבעים כדאיות כלכלית בפיתוח הפרויקט.
בנוסף, חששו הנתבעים כי מקום בו המתקן יוכיח עצמו כרווחי, תנצל פז את כוחה על מנת לסחוט מרניוס תשלומים נוספים.
211. במסגרת כתב התביעה שכנגד אשר הוגש על ידי רניוס כנגד חגור ופז נטען כי חגור הפרה את התחייבויותיה החוזית כלפי רניוס, מכוח מצגים אשר הוצגו על ידה במשך תקופה ארוכה וכי רניוס הסתמכה, בין היתר, על התחייבות זו, כאשר חתמה על הסכם ההפעלה.
שיעור הנזק הוערך על ידי הנתבעים בהיקף של כארבעה מיליון ₪.
לצורכי האגרה, הועמדה התביעה שכנגד על סך של מיליון ₪ בלבד.
כאמור, טענותיהם אלו של הנתבעים הועלו הן במישור של טענות קיזוז כנגד התביעה, והן במסגרת התביעה שכנגד.
--- סוף עמוד 57 ---
לצורך הוכחת טענותיה בעניין זה צירפה רניוס חוות דעת של שמאי המקרקעין ד"ר בועז ברזילאי.
212. מן העבר השני טענה חגור כי הנתבעים ידעו על כי חכירת המשנה מתייחסת למקרקעין כולם וכי תקופת החכירה הינה ל-49 שנה, שנים רבות קודם שביקשו להקים את מתקן התדלוק, וממילא שנים רבות קודם פתיחתו של ההליך הנוכחי.
נוכח ידיעה זו נטען על ידי חגור (ופז במסגרת התביעה שכנגד), כי אין ממש בטענות הנתבעים באשר להשקעה או אי הידיעה, כי הנתבעים מנועים מהעלאת טענות אלו בשלב בו הועלו וכי ממילא עילת התביעה, ככל שעניינה תקופת החכירה או מתקן השטיפה, התיישנה.
עוד הוסיפה חגור וטענה כי גם מקום בו תתקבלנה טענותיה העובדתיות של רניוס, על פיהן נודעו לה הנתונים הנוגעים להיקף החכירה ותקופתה רק בתחילת שנות האלפיים, עדיין מדובר במי ששקטה על שמריה במשך למעלה מעשר שנים, עד כי יש לראותה כמי שזנחה טענותיה בעניין זה.
באשר להיקפה של חכירת המשנה עצמה, טענה חגור כי לא ניתן היה לבצע הפרדה מלאכותית בין המקרקעין בשלמותם לבין התחנה, וממילא ההגדרות אשר נתנו לחלקי המקרקעין לצורכי הפיתוח, לא היו עוד רלוונטיים בעת החתימה על הסכם החכירה והסכם חכירת המשנה. על כל אלו ביקשה חגור להבהיר כי ממילא לא התחייבה כלפי רניוס כי מתקן השטיפה יוקם מחוץ לאזור התדלוק של התחנה.
לגופן של טענות, הוסיפה חגור וטענה כי לא נגרם לרניוס נזק כלכלי כלשהו עקב החלטתה שלה, שלא להקים את תחנת התדלוק.
213. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי רניוס-התובעת שכנגד, לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוצגו בפניה מצגי שווא קודם ההתקשרות, כי הסתמכה על מצגים אלו, וחשוב מכך -כי לא הייתה מודעת למצב העובדתי-משפטי במקרקעין ולא פעלה על בסיסו.