22.9 בין התאריכים 16.10.94-13.11.1994, נחתמו מסמכי המחאת זכויות במערך היחסים שבין פז-רניוס-חי.
22.10 ביום 1.5.1995 – נחתם הסכם חגור רניוס (נספח ח' לתצהירו של מר יעקב קמיר). הסכם זה ייקרא כאמור להלן: "הסכם ההפעלה".
22.11. ביום 8.5.1995- נחתם הסכם רניוס-קמיר-חי-הרפז – אשר עניינו המחאת זכויות מכוח הסכמים קודמים. (נספח י' לתצהירו של מר יעקב קמיר).
22.12. ביום 28.9.1998 – נחתם הסכם נוסף בין הנתבעת 1 לחגור, אשר עניינו יכולתם של הצדדים לקצר את תקופת הסכם ההפעלה קודם שיחלפו 26 שנה ממועד חתימתו.
התיישנות
23. כפי שניתן ללמוד מראשיתו של פסק הדין, הצדדים להליך שבפני מצאו לנכון להגיש זה כנגד משנהו תביעות שכנגד.
במסגרת תביעות שכנגד אלו, ביקש כל אחד מבעלי הדין כי בית המשפט יוסיף ויפסוק לו פיצוי בגין נזק שנגרם בתקופה המוקדמת לשבע שנים קודם פתיחתו של ההליך.
--- סוף עמוד 7 ---
24. טענות רניוס במסגרת התביעה שכנגד מתייחסות, בין היתר, לאירועים אשר התרחשו, לשיטתה שלה, בתחילת שנות האלפיים, עת גילתה, להפתעתה, כי חגור החכירה לפז את המקרקעין.
טענות חגור במסגרת התביעה שכנגד אשר הוגשה ביחס לתביעה המחוזית, וצורפה להליך דנן מכוח ההסכמה הדיונית, כללה התייחסות לתשלום התמורה בחסר, מכוח הוראות הסכם ההפעלה, וביחס לשנים יולי 1995- מאי 2005.
25. ביום 15.7.2013 הוגשה בקשת הנתבעים להורות על סילוקה של התביעה שכנגד המחוזית בשל טענה כי אין מקום להידרש לטענות אשר מקורן בשנים אלו, וממילא לא ניתן לראות בטענות חגור כאלו העומדות בתנאי הוראות חוק ההתיישנות.
26. במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד טענה חגור, בין היתר, כי כל טענות רניוס בכתב התביעה שכנגד התיישנו.
27. ביום 23.7.2013 הוגשה בקשת פז לסילוק התביעה שכנגד וזאת הן מחמת התיישנות כשלעצמה והן בשל הטענה כי אין מקום להידרש להליך זה נגדה במסגרת תביעה שכנגד.
28. ביום 30.9.2013 ניתנה החלטתי בבקשות במקדמיות במסגרתן מצאתי להורות כי אין מקום לסילוק התביעות על הסף, וזאת בעיקר נוכח העובדה כי חלק מהשאלות להן אדרש לצורך כך, הינן שאלות עובדתיות, אשר המועד לבירורן הוא במסגרת ההליך לגופו.
עוד אבהיר כי מצאתי לאבחן, בין טענת ההתיישנות המהווה טענה מקדמית, לבין טענות מי מהצדדים באשר לשיהוי, נזק ראייתי, או המשמעות שיש לייחס למועד בו נפתח ההליך, כאשר מקומן של אלו האחרונות, בהליך לגופו.
29. כידוע, התיישנות הינה מכשיר דיוני.