אין הוא סותר את שאלת קיומה של העילה, אלא מקים מחסום מפני תביעתה. (בעניין זה ראה ע"א 506/82 זונטג ואח' נ' עיזבון המנוח מנדלסון דוד ז"ל ואח' פ"ד מ(3) 113).
משכך, שאלת סילוקה של תביעה על הסף מחמת התיישנות נבחנת על ידי בית המשפט בצמצום רב, כאשר נקודת המוצא הינה כי אין לחסום את דרכו של בעל דין בשערי בית המשפט, אלא במקרים חריגים.
מאידך, יש לאזן מטרה ורצון זה, אל מול ההבנה שיש להגביל את תקופת ה"חשיפה" של כל אחד מבעלי הדין לתביעות , בין היתר מתוך מטרה ליצור וודאות מסחרית.
במסגרת ע"א 9431/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים ואח' (פורסם בהוצאת נבו ) קבעה כב' השופטת פרוקצ'יה:
--- סוף עמוד 8 ---
" מהכרה בזכות הגישה של האדם לערכאות המשפט כזכות חוקתית, נגזר העיקרון כי שערי בית המשפט לא יינעלו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית, אלא מטעמים כבדי משקל."
ובהמשך:
" ..על רקע הזכות החוקתית הקנויה לפנות לערכאות, מולידה על פי טיבה, נטייה להצר את תחום התפרשותה של ההתיישנות."
30. על כך יש להוסיף כי במסגרת סעיף 4 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), נקבע כדלהלן:
"4.בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות."
דהיינו, תביעות שכנגד, ככל שיש לראותן כאלו שהן בעלות-"אותו נושא", או שהן נובעות מ-"אותן נסיבות", יהא מקום לברר אותן, גם אם ככל שהיו מוגשות כהליך עצמאי, היו מסולקות מחמת התיישנות.
31. במסגרת ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ פ"ד נז(5) 1 קבעה כב' הנשיאה נאור, בין היתר את הדברים הבאים:
"סעיף 4, שלא היה מצוי בהצעת החוק, קובע חריג לכלל המכשיר תביעה שכנגד וטענת קיזוז למרות התיישנות. טעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת שבין הצדדים בעניין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן אין טעמיו של הכלל חלים".
32. משכך, היה עלי להוסיף ולבחון האם יש לראות את התביעה שכנגד, אותה הגישה רניוס, ואת התביעה שכנגד המחוזית, כאלו שהן בעלות "אותו נושא", או כאלו הנובעות "מאותן נסיבות".
33. לאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות בתיק זה, אני מוצאת כי התשובה לכל אלו הינה חיובית, ומשכך (ומבלי לגרוע מיתר טענות הצדדים), אין מקום להורות על סילוק איזה מהתביעות שכנגד מחמת התיישנות.