--- סוף עמוד 20 ---
אין בכוחן של תניות משתמעות נטענות, או בדוקטרינות לבר משפטיות, להביא לכתיבתה מחדש של הצוואה תוך התעלמות מוחלטת מהדברים המפורשים והברורים שנכתבו ונחתמו בלשון בהירה.
לטענת התובעים מדובר בצוואות הדדיות מגבילות. מהבחינה המשפטית התובעים מנסים לגרום להחלה רטרואקטיבית ואוטומטית של תיקון 12 לחוק הירושה, שנחקק בשנת 2005 על צוואות שנערכו בשנת 1990. תיקון אשר אף לו היה רלוונטי לענייננו החלתו איננה אוטומטית, אלא היה עליהם להוכיח "הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר" כמצוות ס' 8(א)(א) לחוק הירושה, מה שלא הוכח בענייננו. מהבחינה העובדתית, יומרתם של התובעים לדבר בשמם של א. ז"ל ושל א. ולטעון לקיומן של הוכחות ברורות בדבר כוונה משותפת להוריש להם את מלוא הרכוש המשפחתי, הינה חסרת בסיס. הדבר אינו כתוב בצוואות, הוא נעדר כל עיגון לשוני בהן ועומד בסתירה ברורה וחזיתית לתוכנן של הצוואות ולמנגנוני ההורשה שנכללו בהן. הדבר אף אינו עולה מראיות חיצוניות לצוואה אלא ההיפך.
אומד דעתם המשותף של א. וא. עת ערכו את צוואותיהם, להוריש את כל רכושם האחד לשני ללא הגבלות תוך הותרת שיקול דעת מלא לאחר כיצד לנהוג בו, הן במהלך חיי שניהם והן לאחר פטירת מי מהם, עולה בצורה חד משמעית הן מלשון הצוואות והן מנסיבות חיצוניות לצוואה. אומד דעת זה עולה מעדותה של א., וכן מהעובדה כי א. ז"ל וא. חיו מסכת חיים שלמה של זוגיות וקירבה, וכן מהעובדה כי שלושת ילדיהם עשירים מאוד וכי ילדיהם ונכדיהם קיבלו מהם מתנות משמעותיות. בנוסף א. ז"ל וא. בחרו לערוך את צוואותיהם באמצעות עו"ד עברון ז"ל, שהיה עו"ד בקיא ומנוסה בדיני הירושה. בנוסף, נוכח אישיותו של א. ז"ל, אשר היה איש עסקים מנוסה וממולח, לא ניתן לטעון ולהאמין כי היה מגביל את עצמו באשר לרכושו. ברור שכישוריו של א. ז"ל לא פסחו על אחד המסמכים החשובים והמשמעותיים בחייו, על צוואתו. לא סביר בעליל שהתכוון להגביל את עצמו ואת א., אך לא כתב זאת. זאת ועוד, א. ז"ל וא. ערכו את צוואותיהם בראי המצב המשפטי כפי שהיה בתוקפו בעת עריכתן. על בסיס החזקה שאדם יודע את הדין ומכלכל צעדיו בהתאם לו, אין ספק שא. ז"ל וא. לא יכולים היו לסבור שבעצם עריכת הצוואות ההדדיות יחול לעניין צוואותיהם דין שונה מהדין הכללי והידוע לכל. ולבסוף, התנהלות התובעים אשר קיבלו מאימם מתנות יקרות ערך מביאה לכך שיהיו מנועים ומושתקים מלטעון כנגד פרשנותה של הצוואה כפשוטה, כמו גם כנגד המתנות שניתנו לנתבע 2.