ניתוח לשון הצוואה באספקלריה של תצהיר השיתוף הנזכר בה מלמד כי א. ז"ל צפה בחשש מצב שבו פלוני בעל אינטרס ינסה לתקוף את קניינה של אשתו, ועל כן הבהיר מפורשות ולמען הסר ספק כי מחצית מהרכוש המשותף הינו בבחינת קניינה הבלעדי של א..
--- סוף עמוד 22 ---
ניתוח לשוני תחבירי של ס' 3 לצוואה מלמד כי יש לפרש את הביטוי "וללא הגבלה" בהקשר של העדר הגבלות וחיובים שיוטלו על א..
בס' 4 לצוואה עשה א. ז"ל שימוש בביטוי "כפי שיישארו בעזבוני". שימוש זה אינו מקרי ומוכיח כי א. ז"ל הכיר בכך שא', כמוהו, רשאית לעשות ברכושה כבתוך שלה, וכן כי א. ז"ל וא' התכוונו להוריש לילדיהם לכל היותר מה שיישאר לכל אחד בעזבונו הוא, אם יישאר לאחר פטירתם, תוך שהם מבהירים כי החירות והכוח לעשות ברכושם כבתוך שלהם עד יום מותם, נשמרים בידיהם במלואם.
לו רצה א. ז"ל כי ילדיו ירשו אותו לאחר "120" שלו ושל א. בחלוקה שוויונית, כטענת התובעים, וכן לו רצה א. ז"ל להבטיח כי א. לא תוכל להפר את עיקרון השוויון, כמו גם להבטיח כי פטירתו שלו ו/או של א. תהווה יום מכונן, מבחינה זו שבן הזוג שנותר בחיים יהא "מוגבל" מבחינה משפטית לגבי הנכסים שירש ולגבי נכסיו שלו, וכן ישמש כנאמן על הרכוש בעבור שלושת הילדים – א. ז"ל יכול היה להבטיח את רצונו זה בנקל על ידי שימוש במנגנוני חוק הירושה השונים אשר עמדו לרשותו ואשר חזקה שהוסברו לו באופן מקיף במסגרת הייעוץ המשפטי שקיבל.
התובעים מודים כי לאומד דעתו של א. ז"ל נוסח מדרשם אין עיגון לשוני מפורש בלשון הצוואה. את העיגון הלשוני המשתמע בצוואת א. מנסים התובעים לבסס ראשית על ידי השימוש בתיבה "עיקרון של שוויון" ושנית על ידי הוספת תניות משתמעות הנלמדות לטענתם מנסיבות חיצוניות לצוואה. מלבד רצונו של א. ז"ל לנהוג בשוויון בין ילדיו, בהנחה וחלופת ס' 4 היתה נכנסת לתוקף, בראש ובראשונה בולט בצוואתו וזועק הימנה אי השוויון. אי השוויון בין א. לבין הילדים והעדפתו הברורה והחד משמעית של א. ז"ל את א.. למעשה הצוואה מושתתת כולה על אי שוויון יסודי. עיקרון השוויון המצוי בס' 4 לצוואת א. הינו תחום וצמוד לגדרי החלופה ואינו חורג ממנה. השוויון הפנימי המצוי בחלופת סעיף 4 אינו משליך על צוואת א. כולה ואין בו כדי לפגוע באי השוויון הבולט בצוואה, אי השוויון בין הפרנטלות השונות.
בענייננו לא רק שא. ז"ל לא בחר במנגנון של "יורש אחר יורש" , אלא שבחר במנגנון של "יורש במקום יורש", כך שחזקה שהתכוון שילדיו לא ירשו אותו אם א. תהיה בין החיים במועד פטירתו. ראיות חיצוניות לצוואה מלמדות כי א. ז"ל הוסיף את חלופת ס' 4 לצוואתו כדי לממש את רצונו העז להפריד משפחה מעסקים ולא מכיוון שא. ז"ל כביכול ראה בעיקרון השוויון עיקרון על.