--- סוף עמוד 25 ---
בהגשת הבקשה בעילת הטעות נקטו התובעים בשיהוי קיצוני ללא צידוק, כאשר לתובעים לא נודעו עובדות חדשות המצדיקות את הגשת הבקשה באיחור של 11 שנים ו/או בהעדר הסבר סביר כלשהו לשיהוי הניכר כדרישת החוק.
השפעת השיהוי הניכר באה לביטוי גם בכך שבפרק הזמן מיום מתן צו קיום הצוואה נעשו דיספוזיציות רבות בעיזבונו של א. ז"ל. כמו כן ברבות השנים נעשתה ברכוש זה פעילות עסקית ענפה אשר הולידה בין היתר שינוי מצב לרעה מצידם של הצדדים המעורבים. זאת ועוד, לו התובעים היו מגישים את התביעה במועד, ניתן היה לחקור את עו"ד עברון ז"ל.
לצורך בחינת טענת הטעות, טוענים התובעים כי צוואת א. ז"ל, אינה מצווה את רכושו של המנוח לילדיו בחלקים שווים ואינה כוללת הוראת "יורש אחר יורש", כתוצאה מטעות עובדתית ומשפטית מהותית שטעה בה א. ז"ל. כלומר, בהתייחס לעילת הטעות התובעים מכירים בכך ומבינים כי א. ז"ל בצוואה שקוימה, אינו מצווה את רכושו לילדיו, ועל כן לדידם טעה שציווה כפי שציווה. לפיכך טוען הנתבע כי התנהלותם המשפטית של התובעים הינה מניפולטיבית, תוך שהם מעלים טענות סותרות.
לגופו של עניין, בקשת התובעים בהתייחס לעילת הטעות, אינה מגלה עילה הואיל וגם אם יוכיחו התובעים את כלל העובדות המופיעות בבקשתם, הרי שלא יהיו זכאים לקבל את הסעדים המבוקשים על ידם, ומשכך דינה להידחות.
משעה שהושלמה הענקת המתנה מא. לנתבע ובהיות תום ליבו של הנתבע מוחלט, אזי לפי דיני הירושה ובאנלוגיה לכל ענפי המשפט, אין חזרה ממנה ואין בין הנתבע לבין התובעים כל יריבות. א. מממשת את זכותה הקניינית החוקתית ופועלת באשר לרכושה כטוב בעיניה. רצונו של אדם כבודו וא. אכן פועלת כרצונה, כפי שהיא מבינה וכפי שהיא רואה לנכון, כאשר המניעים והשיקולים העומדים מאחורי החלטותיה ובחירותיה הינה עניינה הפרטי בלבד.
הנכסים וההשקעות שביצעה א. מכספה לאחר פטירת א. ז"ל ו/או שקיבלה ללא השקעה כספית מצידה, אינם כלולים בעזבונו של א. ז"ל. מדובר ברכושה הבלעדי שאותו היתה רשאית לתת במתנה לנתבע ולהורישו כרצונה. אשר על כן, אף אם ניתן היה להטיל על א. חובת השבה כלשהי לעיזבון של רכוש שירשה, חובה זו אינה נוגעת כלל ועיקר לרכושה שלה, הכולל לא רק את רכושה משכבר, אלא אף אינה נוגעת לרכוש החדש שצברה מאז פטירת א. בשנת 1995.
9. דיון
--- סוף עמוד 26 ---
התובעים מעלים שלל טענות, אשר מטרתן אחת היא: מבקשים הם להוכיח כי א. ז"ל רצה והתכוון כי ילדיו יירשו אותו לאחר מותו, בחלקים שווים. אם וכאשר יעברו משוכה נכבדה זו, ממשיכים התובעים וטוענים כי אומד דעת זה משליך ומשפיע על הפעולות והמעשים המותרים לנתבעת 1, בחלוקת הרכוש המשפחתי: אם בחייה, ואם לאחר אריכות ימיה.