חיזוק לכך ניתן למצוא בחקירתה של א. במסגרתה חזרה מס' רב של פעמים על תפיסתה את ההסדר הגלום בצוואה. כך למשל מתוך עדותה של א., בדיון מיום 26.6.07, בעמוד 202 לפרוטוקול:
"עו"ד לשם: ... האם כפי שאת הבנת או מבינה את הצוואה מ- 1990, הראשון שנפטר מביניכם, מעביר הכל לשני שנותר בחיים. ולאחר שהשני נפטר, מה שנשאר עובר לשלושת הילדים.
ת. לא, זה לא ככה. מה שאני ידעתי את הצוואה של א. וגם שלי, מי שהולך הראשון, עובר הכל לשני. ז"א אני קיבלתי את כל ה- 100% של א. ולא לילדים".
וגם בעמוד 211:
"ש. ... מה הבנת כשחתמת עליה (הכוונה לצוואה, ט.ס)?
--- סוף עמוד 43 ---
ת. אני בחיים – סעיף 4 לא נכנס לתוקף. אני מילאתי סעיף 3, מה שבעלי העביר לי את כל הרכוש, וסעיף 4 לא נכנס לתוקף".
הדבר מקבל משנה חשיבות לאור העובדה שבמקרה דנן לא מדובר על תובענה שמתנהלת לאחר אריכות ימיהם של שני המורישים (כמו, לדוגמא בפסק דין שניתן מפיו של כב' השו' ויצמן בתע (כ"ס) 2990/07 דוד שגב ואח' נ' אוד גל ואח' (לא פורסם) [פורסם בנבו]), אלא במצב בו א., היא המורישה השנייה, נחקרה על גרסתה והעידה בגוף ראשון על אומד דעתה ואומד דעתו של א. ז"ל במועד עריכת הצוואה.
לאור האמור אני קובעת כי לאחר שא. ירשה את עיזבון א. ז"ל, משלא קויים התנאי ברישא של ס' 4 לצוואה, הרי שהוראות הצוואה של א. ז"ל מוצו. א., אם כן, רשאית לצוות בצוואה אחרת/ חדשה כפי שהיא חפצה, ללא הגבלה.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם בהנחה כי מדובר בהסדר יורש אחר יורש, הרי שעל פי הדין א. רשאית בחייה לעשות במה שקיבלה "כבתוך שלה", והתובעים והנתבע 1 לא יזכה, אלא במה ששיירה. כלומר, גם בהנחה שמדובר ביורש אחר יורש – אין ללמוד מכך על איסור דיספוזיציה של הנכסים, והעברתם לר..
לעניין זה דברי כב' השו' חשין בע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פ"ד ל(1), 749:
"יורש ראשון הוא איפוא בעלים לכל דבר ... אכן, יורש ראשון יודע שהמצווה ביקש כי הנכסים יגיעו, כעיקרון, לידיו של יורש שני, אך ידיעה זו – כשהיא לעצמה – אין בה כדי להטיל מגבלה משפטית על כוחו לעשות במה שקיבל שלו: יכול ורשאי הוא לכלות את נכסי העיזבון – כולם או חלקם – ומבחינה משפטית גרידא עושה הוא על דרך זה כדין".
נמצא, כי בין אם ההסדר לפנינו הוא הסדר של "יורש אחר יורש", ובין אם הוא הסדר של "יורש במקום יורש", לא היה לגופו של עניין, כל איסור על א. להעביר את הרכוש לאחרים. ואולם, משקבעתי כי ההסדר לפנינו הוא הסדר של "יורש במקום יורש", המסקנה היא כי אין כל איסור על א. לצוות את רכושה למי שתחפוץ.