אחת התוצאות של הסדר הנאמנות היא כי על הנאמן להחזיק או לפעול בנכס לטובת הנהנים. מוטלים עליו חיובי אמון כלפי הנהנים. בהיות ילדי א. ז"ל וא. בגדר הנהנים מהנאמנות, המשמעות היא כי אין א. זכאית לעשות פעולות אשר תסכלנה את טובת הנהנים אשר אותה ביקשה הנאמנות לקדם, על פי תכליתה. תכלית זו היא זכיית הנהנים בחלקים שווים ברכוש המשפחתי שיוותר לאחר שא. תשתמש בו לצרכיה. הקניית מתנות כפי שהדבר נעשה בענייננו על ידי א., תוך עיקור תכליתה של הנאמנות, מהווה הפרה של הנאמנות. כמו כן פעולה של ר., שנעשתה תוך הפרת חובת הנאמנות, שכן ידע היטב את יחסי האמון המיוחדים בין א. ז"ל לבין א., מהווה גרם הפרת חובת אמון, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר שלא במשפט ומקימה כלפיו חובת השבה לנ. וי..
על מנת לאתר התחייבות של א. להימנע מפעולות המסכלות את עיקרון השוויון בין הילדים, אף אין הכרח בקיומה של נאמנות ואין הכרח בהסתמכות על פי פרשנות הולמת של הצוואה. מעבר לכל אלה, דיני החוזים הכלליים והרגילים מספיקים לשם כך. קיימת בנסיבות העניין התחייבות משתמעת ברורה בנידון, מצד א.. היא ידעה היטב כי זו ציפייתו של א. ז"ל, ושיתפה עימו פעולה. הן הכוונה הסובייקטיבית של הצדדים והן התכלית האובייקטיבית המסתברת מובילים למסקנה כי א. התחייבה לכבד ציפיות והסתמכויות אלה.
--- סוף עמוד 13 ---
לפנינו מקרה מובהק המצדיק יצירת נאמנות גם מן הדין (נאמנות קונסטרוקטיבית) ולא רק נאמנות רצונית. ניתן להשעין נאמנות שאינה מפורשת על מקור הסכמי (נאמנות משתמעת). ניתן לראות אותה כנוצרת מכוח הדין, כנאמנות קונסטרוקטיבית. האמון ההדדי שבין צדדים לצוואה משותפת והדדית, לצד שיקולי מוסר, צדק והגינות, מקימים מערך "חובות שביושר". הם יוצרים "נאמנות מכוח דין" במסגרתה הדין קורא לתוך סיטואציה עובדתית כזו נאמנות, על כל המשתמע מכך מבחינת מערכת החיובים. מטרתה של נאמנות קונסטרוקטיבית הינה לשמור על האינטרסים הלגיטימיים של כל צד לצוואה.
השימוש המורחב שנעשה בכלי הנאמנות בפסיקה זרה, איפשר את פיתוחם של מספר כללים הנוגעים לנאמנות: ראשית נקבע כי בתקופת חייהם של עורכי הצוואה ההדדית יש "חובה מרחפת", המתגבשת לכדי "נאמנות" בעת מותו של הראשון. היינו בנקודת הזמן לאחריה הראשון לא יכול לשנות יותר מצוואתו. שנית, הוראות הנאמנות נובעות מהוראות הצוואה המשותפת וההדדית. שלישית, נאמנות קונסטרוקטיבית קמה אף במקרה שבו הנותר בחיים לא קיבל דבר מהראשון. די בכך שהראשון כיבד את המחויבות ולא שינה מצוואתו כדי שיראו בו כמי שמילא את חלקו, באופן המחייב את השני להיות נאמן לכוונה המשותפת. כלומר, הנאמנות קמה על נכסי שני בני הזוג. כך מקל וחומר במקרה דנן בו א. קיבלה רכוש רב מא. ז"ל. רביעית, בתי המשפט החילו את הנאמנות על הרכוש הכולל של שני בני הזוג ללא אבחנה. חמישית, נקבע כי הנאמנות אינה מונעת עריכת שינויים, ככלל, בצוואתו האחרונה של הנותר בחיים, כל עוד שינויים אלה אינם חורגים ממסגרת הנאמנות. במידה שנעשה כן, אף אם יינתן תוקף פורמאלי לצוואה החדשה, הדין יאפשר לזכאי "לעקוב" אחר הרכוש על פי הנאמנות. שישית, הנאמנות אינה מונעת הענקת מתנות מתוך הרכוש, כל עוד אין מדובר בפעולה המנסה לחתור תחת מטרות הנאמנות או לעקוף אותן באמצעות המתנה.