נאמנות קונסטרוקטיבית נוצרת בדיוק על מנת להעניק סעד במקרים כגון דא. מטרתה של הנאמנות הקונסטרוקטיבית הינה למצוא פתרון הולם למצבים בהם מופרים עקרונות כלליים במשפט, ולטובת הגנה על ערכים חוקתיים במסגרתה. הכרה בנאמנות כאמור אינה יוצרת התנגשות עם הוראת ס' 8(א) לחוק הירושה, הן מאחר והיא נעוצה בדין ולא בהסכם, כך שס' 8(א) אינו רלוואנטי, והן משום שהכרה בנאמנות אינה מגבילה את חופש הציווי של היורש השורד, אלא רק מגדירה את הזכויות והנכסים הנתונים מלכתחילה בידיו.
לחילופין ובאופן מצטבר ניתן לבסס את זכויות התובעים על עיקרון תום הלב. עיקרון תום הלב חל ביחס לצוואות משותפות והדדיות, בדיוק כפי שהוא חולש על כל תחומי המשפט. לפיכך, ביהמ"ש מתבקש לפסוק כי במעשיה הפרה א. את חובת תום הלב המוטלת עליה מכוח הצוואה המשותפת וההדדית עם א. ז"ל, כשזו נקראת על רקע יחסי
--- סוף עמוד 14 ---
האמון, השיתוף ו"השפה המשותפת" ששררו בינה לבין א. ז"ל. מתבקש כי יינתן תוקף משפטי לערכים של אמון, הסתמכות, יושר והגינות.
כלי אחר המעניק הגנה על אינטרסים וערכים מכוח צוואה משותפת והדדית, הינו הכלי של "יורש אחר יורש", כפי שזה מוסדר בס' 42 לחוק הירושה. תנאי של יורש אחר יורש יש לקרוא לצוואות משותפות והדדיות מקום שבו הוראותיהן הן "הוראות ראי", והתוצאה המסתברת של קריאתן המשולבת של שתי הצוואות הינה כי לאחר 120 של שני בני הזוג יזכה ה"יורש השני" ברכוש הכפוף לצוואה. בהתקיים תנאים אלו, ובהתקיים יחסי אמון והסתמכות בין המצווים ביחס לאותה תוצאה מסתברת מן הצוואות, יש לקרוא לצוואות הוראת "יורש אחר יורש" לצידה של הוראת "יורש במקום יורש" במשולב עימה. שילוב זה הוא המבטא נכונה ובאופן ראוי את אומד דעתם המשותף של שני המצווים, ואת יחסי האמון החלים ביניהם. בהקשר של צוואות הדדיות, הכלל הינו כי היורש הראשון "רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו", ואולם זכותו כפופה לשניים: ראשית, אין היורש הראשון "יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה" (ס' 42(ב) סיפא לחוק הירושה). שנית, המצווה רשאי להגביל את כוחו של היורש הראשון "לעשות כבתוך שלו" גם ב"תקופת הביניים", קרי במהלך חייו של היורש הראשון, וזאת אף בדרך משתמעת של הסקת כוונה מכללא. בענייננו מבקשים התובעים לקבוע כי צוואת א. ז"ל כוללת הוראת יורש אחר יורש וכן הגבלה משתמעת על זכותה של א. לבצע דיספוזיציות ברכוש במהלך תקופת הביניים. לשיטתם כך יש וניתן ללמוד מאומד דעתו של א. ז"ל. כך, א. אינה רשאית על פי הוראות הדין ביורש אחר יורש לשנות את הצוואה באופן המנשל את נ. וי. מהרכוש המשפחתי. באותה מידה א. אינה רשאית ליצור "דרך עוקפת צוואה" ולנשל את נ. וי. באמצעי אחר של הענקת כל רכושה לר. אמצעי זה פסול מעיקרו ומהווה הפרה של תנאי משתמע, וממילא עשוי להיראות כשימוש לרעה בזכות והפרת עיקרון תום הלב.