על-כן קבע בית-המשפט כי התובעים (פרט למשפחת אשל) יהיו זכאים לקבל מהמוכרת את הסכומים שקבע המומחה בניכוי 35%, שזוהי עלות ביצוע התיקונים לקבלנים, תוך ציון שאם התובעים חפצים בכך, והמוכרת אינה ניזוקה, אין סיבה שהדבר לא ייעשה. בית-המשפט הורה לתובעים, או מי מהם, אם ברצונם לנהוג כך, לתת הודעה לבית-המשפט ולנתבעים תוך 21 יום. בתיק הערכאה הראשונה לא נמצאת הודעה כאמור של מי מהתובעים. בית-המשפט קבע גם מנגנון למקרה שהתובעים, או מי מהם, יעדיפו שלא לקבל את הפיצוי המופחת, אלא לבצע את התיקונים באמצעות המוכרת. המנגנון שקבע נקבע הן לגבי משפחת אשל הן לגבי שאר התובעים. מהותו של המנגנון היא ביצוע התיקונים בפיקוח המומחה, שאמור לאשר לאחר סיום העבודות שהעבודות אכן בוצעו כהלכה. אם יסתבר שהעבודות לא בוצעו כהלכה, יקבע המומחה את עלות ביצוע התיקונים שלא עלו יפה, כשהכוונה היא לעלות לתובעים, ולא עלות לקבלן.
--- סוף עמוד 8 ---
במקרה כזה על המוכרת לשלם את הסכום שייקבע על-ידי המומחה. בית-המשפט קבע בעניין זה הוראות נוספות שאין אני רואה צורך לעמוד על פרטיהן.
הטענות בערעור
10. אומר כבר בפתח הדברים: לכל הטענות החורגות מההסכמה האמורה בדבר השאלות שנותרו להכרעה המועלות לפנינו בערעור, אין לשעות. הסכמות מעין אלו יש בהן כדי לייעל את המשפט ולהקל על בירורו. אין לאפשר, פרט למקרים יוצאי-דופן, "נסיגה" מהן לא בערכאה הראשונה ובוודאי לא בערעור. השאלות העומדות על הפרק שהיה מותר להעלותן נוכח השאלות המוסכמות הן אלה:
(א) נושא ההתיישנות; המערערים תוקפים את צדקתה של החלטת הביניים מיום 11.1.1996.
(ב) מי יבצע את התיקונים? האם היה הקבלן זכאי, בנסיבות העניין, להוסיף ולתקן את הליקויים בהתאם למנגנון שקבע בית-המשפט, או שהמערערים היו זכאים, כטענתם, לפיצוי מלא, בלא ניכוי של 35% משווי הליקויים הניתנים לתיקון שקבע המומחה?
(ג) סוגיית ירידת הערך שלא נבחנה על-ידי מומחה בית-המשפט.
שאלת ההתיישנות
11. ערעורם של התובעים מעלה שאלה חדשה. שאלה זו נסבה על פרשנותו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות, שלשם הנוחות אחזור ואצטט אותו:
"תביעה שכנגד וקיזוז
4. בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
--- סוף עמוד 9 ---