עוד טוענת המפרקת להתקיימותה של העילה בתקנה 500(10) לתקנות, לפיה "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". בן חנוך אינו חולק על כך, כי הבקשה הוגשה גם נגד המשיבים 1-2, אשר הינם בעלי דין מרכזיים בבקשה, כי הבקשה הומצאה להם כדין בתחומי המדינה. חלק ניכר מהשאלות במחלוקת משותפות לבן חנוך ולמשיבים
--- סוף עמוד 8 ---
1-2, שכן נטען, כי הם פעלו יחד עם בן חנוך להקמת חברות נוספות והברחת הידע שפותח בחברה אל חברות אלה, ויש להעדיף את בירור התביעות נגד המשיבים כולם במסגרת דיונית אחת. אמנם, בן חנוך לא נחקר טרם הגשת הדו"ח, אולם איני סבורה כי יש בכך כדי להצביע, כי אינו בעל דין נדרש להליך, לאור הטענות המפורטות כלפיו בבקשה. ככל וסבור בן חנוך, כי נגרם לו נזק דיוני מכך שלא נחקר, פתוחה בפניו הדרך להעלות טענות בעניין זה בעת הדיון בבקשה לגופה, אולם אין בכך כדי למנוע את המצאת כתבי בית הדין לידו. גם הטענות לפיהן קיימים בעלי דין רלוונטיים נוספים אשר הבקשה לא כוונה נגדם אינן יכולות להועיל לבן חנוך בנסיבות בהן הבקשה מעלה טענות נגדו באופן ישיר. על כן, יש לקבוע כי גם העילה בתקנה 500(10) מתקיימת.
14. משנקבע כי מתקיימות עילות ההמצאה הקבועות בתקנות, יש לפנות ולבחון את קיומה של עילת תובענה. הרף הדיוני בעניין זה הוא נמוך, ודורש שהתובענה לא תהא טורדנית ותובענת סרק; עיון בדו"ח מלמד כי, הוא מעלה שאלה רצינית לדיון, המצדיקה את המצאת הדו"ח לבן חנוך ובירור הבקשה לגופה. איני רואה ממש בטענה, כי הדו"ח מתבסס על השערות ותו לא, שכן בבקשה נטען פעמים רבות באופן בלתי מסויג כי לעמדת המפרקת המשיבים הבריחו מידע מהחברה שלא כדין.
כן נראה, על פני הדברים, כי אין לקבל את הטענה כי התביעה התיישנה, מאחר והמועד הרלוונטי להתיישנות בענייננו אינו המועד בו מונתה המפרקת לתפקידה אלא המועד בו יכולה היתה להיות מודעת לעובדות המהוות את עילת התובענה (סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958), ובן חנוך לא פרט מדוע סבור הוא, כי המפרקת יכולה היתה להיות מודעת לעילות הבקשה כבר עם מינוייה.
באשר לטענות לפיהן הליך של בקשה למתן הוראות אינו ההליך הנכון לבירור הטענות כלפי המשיבים, הרי שאין המדובר בטענה הנוגעת לקיומה או העדרה של עילת תביעה, ועל כן אין היא רלוונטית לבקשה זן, העוסקת בשאלת היתר ההמצאה מחוץ לישראל בלבד;