12. ומן הכלל אל הפרט. טענתו העיקרית של בן חנוך, המובאת פעמים רבות במהלך הבקשה, היא כי לא הוכחה קיומה של עילת תביעה מאחר והתצהיר שצורף לבקשה להמצאה מחוץ לתחום, כמו גם הבקשה למתן הוראות עצמה, אינן מעלות טענות ממשיות נגדו.
דין טענה זו להידחות. מעיון בבקשה למתן הוראות, עולה, כי הטענה העיקרית שבה הינה כי ביאולוג'יקס מכרה למונטנסו פטנטים המתבססים על ידע שהוברח מהחברה. טענה זו קשורה בבירור לבן חנוך, אשר היה דירקטור בחברה טרם קריסתה ולאחר מכן היה מעורב בהקמתן של ביאולוג'יקס ומספר חברות קשורות נוספות ואף היה בעל תפקיד בהן. עוד נטען, כי בן חנוך רכש בעקיפין את הידע של החברה תוך שהוא טוען - שלא כדין - כי לא נעשה שימוש בידע זה ועל כן אין הוא נדרש לשלם תגמולים בגינו. הטענות השונות בעניין זה
--- סוף עמוד 7 ---
מובאות בפירוט רב בבקשה כמו גם בדו"ח, תוך העלאת טענות ביחס לחלקם של הגורמים השונים בהתנהלות הנטענת, ועל כן מעלות טענות של ממש כלפי בן חנוך.
אכן, בתצהיר שצורף לבקשה להמצאה התיאור ביחס להתנהלותו של בן חנוך הוא תמציתי, ואין ספק כי הוא אינו מהווה תשתית עובדתית מפורטת. בן חנוך מבקש להפנות בהקשר זה לע"א 837/87 הוידה נ' הינדי, פד"י מד(4) 545 (9.10.90), בו דחה בית המשפט בקשה להמצאה מחוץ לתחום בהתבסס, בין היתר, על כך שהתצהיר שצורף לבקשה לא פירט את נימוקי הבקשה אלא רק ציין כי הוגשה תביעה וכי המצהיר מאמין כי יש לו עילת תביעה טובה; בית המשפט שם עמד על החשיבות בהקפדה על מרכיבי התצהיר, אשר על בסיסו מטיל בית המשפט בישראל את מרותו על תושב חוץ (עמ' 555-556). דא עקא, שאין הנידון דומה לראיה, שכן אין להשוות בין מקרה בו עילת התביעה לא פורטה כלל, לבין ענייננו, שבו עיקרי הדברים פורטו בדו"ח ובבקשה והמפרקת לא מצאה לחזור על מלוא הפירוט הקיים בבקשה. על כן, די בפירוט המצוי בתצהיר המפרקת על מנת לתמוך בבקשה.
משנקבע, כי הבקשה מעלה טענות של ממש כלפי בן חנוך, יש לפנות ולבחון האם מתקיימים התנאים שבדין לקיום המצאה מחוץ לתחום.
13. המפרקת טוענת כי מתקיימת העילה בתקנה 500(7) לתקנות, לפיה " התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה". טענתו העיקרית של בן חנוך הינה - כי לא הועלו כל טענות בגין מעשים או מחדלים שבוצעו על ידו, טענה אשר קבעתי כי דינה להידחות. טענת בן חנוך כי לא ניתן לייחס לו הפרת חובה של בעל תפקיד בגין מעשים שנעשו לאחר פירוק החברה אינה ברורה, שכן הטענות כלפי המשיבים נוגעות ישירות לשימוש שעשו במידע שהגיע לידיהם במסגרת תפקידם בחברה, ולא ברור כיצד ניתן לטעון, כי המשיבים יכלו לעשות עם המידע השייך לחברה כרצונם רק מאחר ועשו כן לאחר סיום תפקידם בחברה. על כן, יש לקבוע כי עילה זו מתקיימת.