(3) השפעת דיני הפירוק על תוקפה של תניית התמורה
27. משהגעתי למסקנה כי התניה בדבר התמורה המובטחת היא תניה חוזית תקפה המזכה את המערערת בתשלום, וכי אין להפחית את הפיצוי המוסכם מכוח סעיף 15(א) לחוק התרופות, הרי שיש לבחון האם דיני הפירוק יכולים לשלול את הסעד החוזי שעליו הסכימו הצדדים.
28. עקרון העל בדיני חדלות פירעון (בין אם מדובר בהליכי פשיטת רגל ובין אם מדובר בפירוק של חברה חדלת פירעון) הוא עיקרון השוויון בין הנושים. עקרון השוויון נקבע בסעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) והוחל גם על חברות חדלות פירעון מכוח סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות) [צפורה כהן פירוק חברות א 18 (מהדורה שנייה, 2016) (להלן: צפורה כהן); ע"א 2833/04 רגיס בע"מ נ' רו"ח גבריאל טרבלסי, הנאמן על דן רולידר בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (3.8.2009); רע"א 5658/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קנית ניהול השקעות ומימון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 27 (6.10.2010); ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A, [פורסם בנבו] פסקה 9 (10.2.2011); ראו גם סעיף 330(1) לפקודת החברות, הקובע את עקרון השוויון בפירוק מרצון]. מעיקרון השוויון נובע כי מצבת הנכסים העומדת לחלוקה – שברוב המקרים אין די בה כדי לכסות את כל החובות – תחולק באופן שוויוני בין קבוצות הנושים בעלי אותו מעמד [דוד האן דיני חדלות פירעון 495-473 (2009); ע"א 2223/99 קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116, 127 (2003); ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט(5) 735, 741-740 (2005) (להלן: עניין עמרן)]. קבוצות הנושים מדורגות לפי סוגי החוב ודיני חדלות הפירעון קובעים את סדר הפירעון הכולל. בתוך אותה קבוצת נושים חל עיקרון השוויון, האוסר להעדיף נושה אחד על פני אחר [ע"א 2146/06 ברק נ' עו"ד ברוך אבוקרט – מפרק, [פורסם בנבו] פסקה 19 (18.11.2010)]. העדפת נושה מקטינה את כלל המסה העומדת לחלוקה, ובמקביל לכך, את שיעורו של החלק היחסי בפירעון חובות החברה שישולם לנושיה [שם, פסקה 20; וראו בעניין זה גם: דוד האן "דחיית חובות" מחקרי משפט כג 33 (2006)]. העדפת נושה קיימת כאשר הנושה מקבל עדיפות לעומת המצב בו היה צריך להיות לפי סדר הנשייה הרגיל, ומשמעות הדבר היא העמדתו של הנושה המועדף במצב טוב יותר על חשבון הנושים האחרים (עניין עמרן, עמ' 741).