עוד נגזר מעיקרון השוויון כי על הנושים נאסר לנקוט הליכי גבייה פרטניים, ומלאכת גביית החובות וחלוקתם בין הנושים נעשית באופן מרוכז על ידי בעל התפקיד, בפיקוח בית המשפט, תוך מניעת חלוקה לפי שיטות של "כל הקודם זוכה" או כל המקורב לגוף הקורס יזכה [צפורה כהן, עמ' 18; ורדה אלשיך, גדעון אורבך הקפאת הליכים - הלכה למעשה 283 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: אלשיך ואורבך); ע"א 10650/08 אלישיוב נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 81 (14.11.2010); ע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חב' אקסלרוד יאיר חומרי בניין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 16 (19.6.2013)]. עקרון השוויון הוא עקרון קוגנטי שלא ניתן להתנות עליו (אלשיך ואורבך, עמ' 688).
על רקע עיקרון השוויון, ומתוך הנחת היסוד כי אין לחברה די נכסים כדי לספק את כל הנושים, הרי שהדין מתייחס בצורה חשדנית לצעדים שנוקט צד חוזי כדי להגדיל את הדיבידנד שלו על חשבון נושים אחרים (אלשיך ואורבך, עמ' 709-708). כדי למנוע מצב שבו עקרון השוויון יסוכל על ידי העדפת נושה או נושים מסוימים, כוללים דיני הפירוק הוראות מיוחדות העוסקות בביטולן של עסקאות שיש בהן כדי לפגוע בעקרון השוויון. כך, פקודת החברות קובעת הוראה כללית ולפיה עסקה שנעשתה בנכסי החברה לאחר תחילת הפירוק – בטלה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת (סעיף 268 לפקודת החברות). כמו כן, קובעת פקודת החברות גם את בטלותן של עסקאות שנעשו בתוך שלושה החודשים שקדמו לפירוק, שיש בהן העדפת מרמה (סעיף 355(א) לפקודת החברות המפנה לסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל).
29. האם ניתן להתייחס להוראה המקימה לנושה זכות לקבלת פיצוי מוסכם עם כניסתה לפירוק, על פי חוזה שנכרת בינו לבין החברה שנתונה כעת בהליכי פירוק, כאל העדפת נושים פסולה? בפסיקה של בית המשפט המחוזי ניתן למצוא התייחסויות לנושא זה, כפי שיפורט.
(א) בפש"ר (מחוזי ת"א) 1361/02 תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ נ' רו"ח צבי יוכמן, נאמן ומנהל מיוחד [פורסם בנבו] (10.12.2003) (להלן: עניין תבל) סירב הנאמן לאשר תביעת חוב שחלקה העיקרי היה מבוסס על תניית פיצוי מוסכם, אשר קבעה כי במקרה של הפרה יסודית, יהיו המבקשות זכאיות לפיצוי בסך שליש מדמי ההתקשרות בתקופה שנותרה למן ההפרה ועד תום תקופת ההסכם. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ו' אלשיך) עמד על מהותו של פיצוי מוסכם, שלא נועד ל"ענישה" של המפר אלא "קביעת חזקה שאינה ניתנת לסתירה (בכפוף לסמכות בית המשפט בסעיף 15 לחוק החוזים), כי נזקה של הפרה פלונית של החוזה הינו כקבוע באותה תניה, בלא להוסיף או לגרוע. בכך משמשת הפעלת התניה תחליף למנגנון הארכני והמסורבל של תביעה נזיקית, במסגרתה היה על הנפגע לטעון ולהוכיח את אותם נזקים עצמם" (שם, פסקה 47). מסיבה זו, לשיטתה של השופטת אלשיך, אין עילה לשלול את תוקפה של תניית פיצוי מוסכם בהליכי חדלות פירעון. עם זאת, עמדה השופטת אלשיך על סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 15 לחוק התרופות להפחית פיצוי מוסכם, מקום בו אין יחס סביר, בין האומדן הא-פריורי של הנזק הצפוי, מחד גיסא, לבין הנזק האמיתי, מאידך גיסא, כאשר מדובר בנזק הצפוי מאותה הפרה שאירעה בפועל (שם, פסקה 48).