פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך). בית המשפט דחה בקשה של המערערים למתן הוראות, אשר התמקדה, לאחר גלגולים שונים שלה, בבקשה לחייב את כונס הנכסים של חברת רמגיל קבלנות והנדסה בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן: רמגיל) – להחזיר כספים לקופת הכינוס של רמגיל.
אפתח בתיאור תמציתי של העובדות הצריכות לענייננו.
2. המערערים הם בעלי המניות והמנהלים לשעבר של רמגיל. בשנת 1985 שיעבדה רמגיל את כל נכסיה, על פי אגרת חוב, לטובת המשיב 2, בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: הבנק). המערערים חתומים כערבים בערבות אישית מתמדת לחובות רמגיל לבנק.
3. נכון לשנת 2002, רמגיל היתה רשומה בפנקס הקבלנים בסיווגים גבוהים, בענפים שונים, שהקנו לה את האפשרות לבצע עבודות קבלנות רחבות-היקף עבור משרד הביטחון. באותה שנה זכתה רמגיל במכרז של משרד הביטחון לביצוע עבודות קבלניות בפרויקט קו התפר (להלן: הפרויקט). רמגיל התקשרה עם חברת סוללי קו התפר בע"מ (להלן: סוללי קו התפר) בהסכם שלפיו סוללי קו התפר תבצע את העבודות בפועל עבור משרד הביטחון, ותקבל עבור עבודה זו 98% מהתמורה ממשרד הביטחון, בעוד רמגיל תקבל 2% מהתמורה (להלן: הסכם הביצוע). יצוין כבר כאן כי מן הנתונים שהוצגו לפנינו עולה כי באופן מעשי רמגיל וסיווגה הקבלני הגבוה שימשו מלכתחילה רק כחזית חיצונית לסוללי קו התפר, ומסיבות שאינן ברורות – משרד הביטחון לא מיחה על ההסדר האמור, אף שהיה ער לו, כפי הנראה.
4. בשנת 2004 כשלו עסקי רמגיל והיא לא היתה יכולה עוד לשלם את חובותיה. עובדיה יזמו עקב כך הליכי פירוק נגדה. הבנק מצדו יזם את מינויו של המשיב 1 ככונס
--- סוף עמוד 3 ---
נכסים מטעמו על נכסי החברה, וזאת מכוח אגרת החוב (להלן: הכונס והליך חדלות הפרעון).
5. במסגרת פעילותו בהליך חדלות הפרעון, מצא הכונס כי משרד הביטחון הוא החייב העיקרי של רמגיל, והוא חב בתשלום לרמגיל של כספים שונים בגין העבודות שביצעה בפועל סוללי קו התפר. מובן ששאלה נפרדת היתה יכולתה של רמגיל לקבל בפועל את הכספים האמורים ולשמרם בידה.
בחודש מרץ 2002 ביקש הכונס מבית המשפט לאשר לו להגיע להסדר עם סוללי קו התפר (בש"א 7308/05; [פורסם בנבו] להלן: הבקשה לאישור הסכם הפשרה), שלפיו הסכום שייגבה ממשרד הביטחון יחולק באופן שווה בין קופת הכינוס לבין סוללי קו התפר (להלן: הסכם הפשרה). בבקשתו הביע הכונס את הערכתו שבלא עזרתה של סוללי קו התפר בגביית הכספים ממשרד הביטחון בגין העבודות שחברה זו ביצעה, כנראה שלא יהיה אפשר לגבות סכומים משמעותיים וזאת נוכח העובדה כי אין בידו מידע פרטני לגבי העבודות וההתחשבנות מול משרד הביטחון. הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה בהסכמת הבנק והמשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), וניתן לה תוקף של החלטה. על רקע האמור פעל הכונס אצל משרד הביטחון לקבלת כספי החוב המגיעים לרמגיל. ביוני 2005 העביר משרד הביטחון לכונס סכום של כ-2.4 מיליון ש"ח, שכ-1.3 מיליון ש"ח ממנו נותר לבסוף בקופת הכינוס של רמגיל ויתרתו הועברה לגורם קשור בסוללי קו התפר. כן פעל הכונס, בשיתוף פעולה עם סוללי קו התפר, לקבלת כספים נוספים ממשרד הביטחון.