6. במקביל להליך חדלות הפרעון התנהל הליך משפטי נוסף החשוב לענייננו, ונידרש לו עתה. בשנת 2004 הגיש הבנק תביעה כספית נגד המערערים, הערבים כאמור בערבות אישית לחובות רמגיל. בד בבד עם ההתקדמות בטיפול בגביית הכספים ממשרד הביטחון בהליך חדלות הפרעון, גיבשו המערערים והבנק (באמצעות המשיב 1, הפעם בתפקידו כבא-כוחו של הבנק) הסכם המסדיר את סילוק חובם של המערערים לבנק (להלן: הסכם סילוק החוב). בהסכם סילוק החוב, שנכרת בחודש יוני 2005, הוסכם כי המערערים חבים לבנק סכום של כ-4.5 מיליון ש"ח, אך תשלום הסכום של 3.3 מיליון ש"ח (בתוספת הפרשים שונים), בתנאים שנקבעו, ייחשב כסילוק מלא של החוב לבנק (להלן: החוב שבהסדר). כן סוכם כי החוב שבהסדר ייגבה ככל הניתן מלקוחות החברה במסגרת הליך חדלות הפרעון, וכי מאמצי הכונס בהקשר זה יימשכו
--- סוף עמוד 4 ---
עד לחודש יוני 2006, שאז ייחשבו הליכי הגבייה ככאלה שמוצו – והמערערים יידרשו לסלק את יתרת החוב שבהסדר. בהסכם צוין מפורשות על ידיעת המערערים על דבר הסכם הפשרה עם סוללי קו התפר, החלוקה של התמורה לפיו, ועל הבקשה לאישור הסכם הפשרה, שהגיש הכונס זה מכבר (נספח א' למוצגי המערערים, סעיף 4.4). הסכם סילוק החוב קיבל תוקף של פסק דין.
7. חלפה כשנה מאז אישור הסכם הפשרה וכריתת הסכם סילוק החוב. הכונס, כך נראה, לא הצליח לגבות כספים נוספים ממשרד הביטחון, חרף שיתוף פעולה בינו לבין סוללי קו התפר. בחודש יוני 2006, כאשר אמורים היו המערערים לסלק את יתרת החוב שבהסדר (קרי: כשנה לאחר קבלת התשלום ממשרד הביטחון), הגישו המערערים לבית המשפט הנכבד קמא בקשה למתן הוראות, שהחלטת בית המשפט המחוזי בה היא מושא הערעור שבפנינו.
בגדרי הבקשה הנ"ל עתרו המערערים, בתחילה, כי בית המשפט יורה לכונס להמציא להם מסמכים ודיווחים שעניינם היחסים שבין: רמגיל, הכונס, משרד הביטחון וסוללי קו התפר. הכונס והבנק טענו בתגובה כי המערערים קיבלו את כל המסמכים הרלוונטים זה מכבר. בגדרי תשובתם לתגובת הכונס והבנק, העלו המערערים טענה שלפיה הכונס הונה אותם ואת בית המשפט; לטענתם הכונס ידע שיוכל לגבות את מלוא הכספים ממשרד הביטחון אף ללא עזרתה של סוללי קו התפר, אך כיוון שידע שהמערערים ערבים לחובות רמגיל לבנק, ביצע הכונס למעשה קנוניה עם סוללי קו התפר בכל הקשור להסכם הפשרה ול"ויתור" על מחצית מן הכספים שרמגיל היתה יכולה לשמר בידה, לפי הנטען. נוכח האמור עתרו המערערים, בגדרי תשובתם לתגובת הכונס והבנק, להורות לכונס להחזיר את הסכום שהועבר לסוללי קו התפר – לקופת הכינוס, וכן להורות על פיטוריו.