פסקי דין

עא 4522/07 מיכה וורצלמן נ' ארז בי-עזר כונס נכסים לחב' רמגיל - חלק 12

23 אוגוסט 2012
הדפסה

29. בנסותם לשכנע כי הכונס חטא, הגיעו המערערים למעשה עד לטענה שהכונס רקח כביכול קנוניה עם סוללי קו התפר לחלוקת הכספים ממשרד הביטחון, במקום שאלה יועברו במלואם לקופת הכינוס. טענה חמורה זו לא זכתה ולו לביסוס מינימלי. יתרה מכך, היא נעדרת היגיון עסקי: כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אם הסכם הפשרה היה מוביל להענקת כספים ביתר לסוללי קו התפר, הרי שהבנק, כנושה המובטח של רמגיל, היה צריך להיות הראשון להתנגד להסכם הפשרה. ברם לא זו בלבד שהבנק תמך בשעתו בכונס בכל הקשור להסכם הפשרה, אלא שהוא ממשיך לתמוך בו גם היום. המערערים ניסו אמנם לטעון כי לבנק לא נגרם כל הפסד מהסכם הפשרה, שכן הוא ידע שהמערערים ערבים אישית לכל חלק מהחוב שלא יגבה במסגרת הליכי הכינוס. ברם אף טענה זו איננה מבוססת. אם קבלת הסכום של כ-2.4 מיליון ש"ח ממשרד הביטחון היה עניין כה ודאי, כשיטת המערערים, אז הרי שמובן שהבנק (כנושה המובטח האחד של רמגיל) היה מעדיף שקופת הכינוס תתעשר במלוא הסכום האמור, ולא במחציתו, מתוך תקווה שיעלה בידי המערערים לסלק את יתרת החוב לבנק. תמיכת הבנק בבקשת הכונס, כמו גם תמיכתו של הכנ"ר באותה בקשה, ואף בעמדת הכונס בהמשך הדרך, מלמדים אף הם היטב כי טענות המערערים נעדרות יסוד.

30. כאן, ורק כאן, אנו מגיעים לסוגיית המחאת הזכות – הודעת רמגיל למשרד הביטחון כי סוללי קו התפר היא הזכאית לקבלת התשלומים ממנו. קיומה של המחאת

--- סוף עמוד 16 ---

זכות זו לימד את בית המשפט שסיכוייה של רמגיל לזכות במלוא התשלום ממשרד הביטחון ואפילו בחלקו – לא היו ברמת ודאות גבוהה, כפי שהמערערים ביקשו להציג. בכך יש, כמובן, רק לחזק את המסקנה ששיקול דעתו של הכונס בבוחרו לחלוק עם סוללי קו התפר את התקבולים ממשרד הביטחון היה בגדר הסביר.

המערערים העלו טענות דיוניות נגד הידרשות בית המשפט לסוגיית המחאת הזכות – טענות שאף שיש בהן ממשות כלשהי, אין בהן כדי להכריע את הכף, בשים לב לכשלים הדיוניים של המערערים עצמם (כפי שפורטו לעיל), ובהתחשב בעובדה שדין בקשתם להדחות אף מבלי להיזקק לטעם זה. אכן אפילו נימנע מלהתייחס להמחאת הזכות לגופה, הרי שבנסיבות המקרה היה מקום לדחיית הבקשה למתן הוראות שהגישו המערערים הן מחמת השיקולים העניניים שבוארו קודם לכן והן מחמת הימנעות המערערים עצמם מלהציג את המחאת הזכות האמורה. גם אם קיימים בפי המערערים הסברים (בלתי משכנעים, יש לומר) מדוע היה בידי רמגיל לקבל את מלוא התשלומים ממשרד הביטחון חרף אותה המחאת זכות, הרי שדרך המלך היתה להציג לפני בית המשפט את התמונה המלאה (לרבות המחאת הזכות האמורה) ולהעלות כל טענה על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע במכלול, במקום לנסות ולהסתיר מידע חשוב זה מעיניו.

עמוד הקודם1...1112
13עמוד הבא