19. עם זאת, אפילו לא היה מקום להימנע מהושטת הסעד למערערים רק מן הטעם האמור, הרי שכמה טעמים נוספים מצדיקים את דחיית הערעור. על כך מיד בסמוך .
ב. התנהלותם הדיונית של המערערים מכשילה את ערעורם
20. הסעד שהמערערים עותרים לו עבר מספר גלגולים ושינויים, שלא זכו להסבר ולהיתר. בבקשתם המקורית של המערערים למתן הוראות (נספח י' לתיק המוצגים,
--- סוף עמוד 11 ---
מסמך ראשון) הם עתרו לקבלת מידע מן הכונס. לאחר שהכונס מסר כי כל המידע המבוקש הועבר למערערים זה מכבר, הגישו המערערים כתב תשובה, שבו טענו כי "השלב הבא" הוא פיטורי הכונס – וחיובו, ביחד ולחוד עם סוללי קו התפר (שלא צורפה כאמור), להשיב לקופת הכינוס את הסכום של למעלה ממיליון ש"ח. בערעורם זכה הסעד לשינוי נוסף: עתה עותרים המערערים: "לחייב את הכונס [הוא לבדו – ח"מ] להשיב את הכספים שהועברו לסוללי קו התפר חזרה לקופת הכינוס".
21. בהתנהלות הנ"ל יש טעם לפגם. הדרישה כי הכונס וסוללי קו התפר יחזירו כספים לקופת הכינוס חייבת היתה, בנסיבות העניין, לעלות בגדרי בקשה סדורה למתן הוראות, ולא בכתב תשובה, שלכונס אין זכות תגובה לו. בנוסף מובן כי דרישה המופנית, בין היתר, לסוללי קו התפר חייבה את הכללת חברה זו כמשיבה בבקשה למתן הוראות, דבר שלא נעשה. כשלים אלה הצדיקו במקרה דנן את דחיית הבקשה (בגלגולה השני), ומקל וחומר שהם מצדיקים את דחיית הערעור, שעה שהמערערים שבו ושינו טעמם.
22. בשולי הדברים אציין כי אינני נדרש כאן לשאלה דיונית נוספת, והיא כוחם של המערערים להגיש במקרה דנן בקשה למתן הוראות בעניין היחסים שבין החברה (שהם אינם מנהלים אותה עוד) לבין הכונס, רק משום שלקבלת הבקשה קיימת השלכה במישור היחסים שבינם לבין הבנק, נושה של החברה.
ג. המערערים מושתקים ומנועים מלהשיג על הסכם הפשרה עם סוללי קו התפר
23. בבקשתם למתן הוראות ניסו המערערים לסגת בפועל מהסכם פשרה, שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית, שנה ושלושה חודשים קודם לכן. ניסיונם זה עומד אף בסתירה להסכם אחר, הסכם סילוק החוב, שקיבל תוקף של פסק דין בגדרי ההליך המקביל – תביעת הבנק נגד המערערים. הבקשה למתן הוראות (בגלגולה השני, זה הקורא להחזרת הכספים לקופת הכינוס) עומדת איפוא בסתירה לשתי החלטות שיפוטיות מפורשות קודמות. לא רק שהניסיון לעקוף אותן החלטות שיפוטיות נפרדות בדרך של בקשה למתן הוראות הוא מוקשה דיונית, אלא שדינו להידחות נוכח היות המערערים גורם חשוב בקבלת אותן החלטות. הסכם הפשרה עם רמגיל, יוזכר (וכך קבע אף בית המשפט המחוזי הנכבד), הושג בידיעה מלאה של המערערים וכנראה בעידודם, שכן היה בו כדי להקטין את חובם האישי לבנק. בנוסף, בהסכם סילוק החוב