--- סוף עמוד 12 ---
צוין מפורשות דבר קיומו של הסכם הפשרה, וכן הסכמת המערערים לו ולכך שהכונס יפעל מכוחו לנסות ולגבות כספים ממשרד הביטחון (סעיף 4.4 להסכם). המערערים הודיעו מפורשות כי "לא יתנגדו לכל הסדר שיקבל אישור בימ"ש בתיק הפש"ר – וידוע להם כי מכל סכום שגובה הכונס ממשרד הבטחון בקשר לענין זה ישאר בקופת הכונס סכום קטן יותר". מכאן שהמערערים מושתקים מלהעלות טענה נגד הסכם הפשרה עם סוללי קו התפר, זמן רב לאחר שנכרת ובוצע.
24. הטענה היחידה הממשית שמעלים המערערים כבסיס לנסיגתם מהסכמותיהם הקודמות גורסת כי רק בדיעבד הם גילו שבידי הכונס היתה מצויה "רשימת עיקולים" מחודש פברואר 2005, המלמדת, לשיטתם, על כך שמשרד הבטחון הכיר ממילא בחבותו לשלם לרמגיל סכום של כ-2.4 מיליון ש"ח. לטענת המערערים, הכונס הסתיר מהם מידע זה, ובמקום ליטול את הכספים ולהעבירם לקופת הכינוס – בחר לחלוק בהם עם סוללי קו התפר.
טענתם האמורה של המערערים, אפילו היתה נכונה לגופה, נעדרת עוצמה מספקת על מנת להתגבר על ההשתק והמניעות המיוחסים להם כנ"ל. המועד לעריכת בירורים מצד המערערים ביחס להיקף חובותיו של משרד הביטחון לרמגיל היה אמור להיות קודם לכריתת הסכם הפשרה עם סוללי קו התפר (מרץ 2005) והסכם סילוק החוב עם הבנק (יוני 2005), ולא כשנה מאוחר יותר, לקראת המועד שבו היה על המערערים לפרוע את חובם לבנק. יתרה מכך, המידע שהוצג בבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס בחודש מרץ 2005 היה מפורט כל צרכו, ולימד היטב על קיומו של חוב של משרד הביטחון בסך של "לפחות 2,500,000 ש"ח", כמבואר באותה בקשה. קשה לראות ברשימת העיקולים (מכתבו של משרד הביטחון מתאריך 16.2.2005) משום מידע השופך אור חדש ודרמטי על תמונת מערך החיובים שבין משרד הביטחון לבין רמגיל, עד שאי-הצגתו המפורשת לפני המערערים (לטענתם) מצדיקה את ביטולו של הסכם הפשרה, או את חיובו של הכונס לשלם אישית מכיסו את הכספים ש"אבדו" לרמגיל
כביכול בשל הסכם הפשרה, באופן העומד בניגוד מוחלט להסכמותיהם והתחייבויותיהם של המערערים.
--- סוף עמוד 13 ---
25. טעם נוסף לכך שהמערערים מנועים מלטעון לבטלות מעשית של ההסכמים מחמת ה"גילוי" של רשימת העיקולים, הוא שמן התמונה שהוצגה לפני בית המשפט המחוזי הנכבד ולפנינו עולה כי מי שהיו בעלי המידע בכל הקשור למערך היחסים שבין משרד הביטחון לבין רמגיל – היו המערערים, ולא הכונס, וכי דווקא המערערים היו אלה שנמנעו מלהעביר את המידע באופן מסודר, אם בכלל, לידיו של הכונס.