דרך המלך האמורה נסללה בחוק המקרקעין באמצעות מספר סעיפים. סעיף 64 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין או החוק) מפנה להוראות התקנון המצוי במקרים בהם אין תקנון שנרשם, או שאין הוראה בתקנון שנרשם המטפלת בנושא שבמחלוקת. סעיף 3(א) לתקנון המצוי קובע כי "בעל דירה זכאי לדרוש מהנציגות שתבצע כל תיקון בבית או ברכוש המשותף, שאי ביצועו עלול לפגוע בדירתו או בערכה". סעיף 73 לחוק קובע כי כל בעל דירה זכאי להביא סכסוך להכרעתו של המפקח. לפי סעיף 77 לחוק, על החלטת המפקח ניתן לערער לבית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הבית המשותף.
5. למרות שדרך המלך הינה באמצעות פניה למפקח, ייתכן מצב, אך בגדר חריג, בו דייר המעוניין לתקן את הליקוי על חשבונו יכול לעשות כן במקרה של סירוב הנציגות לתקן ואף יקבל שיפוי על כך. האפשרות לשיפוי נגזרת בין היתר מסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, וכן באמצעות היקש מסעיף 32 לחוק המקרקעין לעניין בעלות משותפת במקרקעין, כפי שיוסבר להלן.
סעיף 31(א) לחוק המקרקעין מאפשר לשותף בבעלות משותפת במקרקעין "לעשות כל פעולה דחופה ובלתי צפויה מראש הדרושה להחזקתם התקינה של המקרקעין ולניהולם", וכן "לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות וההחזקה בהם". בהמשך, סעיף 32(ב) לחוק קובע כי "שותף שנשא בהוצאות כאמור למעלה מחלקו זכאי לחזור ולהיפרע מן השותפים האחרים לפי חלקיהם במקרקעין".
אומנם עסקינן בבעלות משותפת, ולא בבית משותף, וסעיף 56 לחוק המקרקעין מחריג את נושא הבתים המשותפים מתחולת פרק השיתוף במקרקעין. אולם נראה כי ניתן במקרה חריג להקיש מאפשרות השיפוי לפי סעיף 32(ב) לחוק גם לעניין בתים משותפים, כאשר סעיף 1 לחוק עשיית עושר תומך בהיקש זה. זו גם גישתו של המלומד ויסמן (ראו: יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף 491 (התשנ"ז) (להלן: ויסמן – בעלות ושיתוף)), אשר אף מציין כי במדינות אחרות כן נקבעה הוראה דומה גם בעניין בתים משותפים. עוד עמד המלומד ויסמן על כך שבעבר כבר הקיש בית משפט זה לעניין בתים משותפים מההוראה בסעיף 31(א) לגבי זכותו של בעל משותף לעשות בנכס שימוש סביר, אף בלא הסכמת יתר השותפים:
"אבל כאשר בעל דירה משתמש ברכוש המשותף שימוש רגיל באורח סביר, שלא הוסדר על-ידי אסיפה כללית - שאני, ובלבד שלא ימנע שימוש דומה מבעלי דירות אחרים. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 31(א) לגבי בעלים משותפים במקרקעין שאינם בית משותף. ואף שסעיף זה אינו חל על בתים משותפים, הוא יכול לשמש לנו מורה דרך למה שמתקבל על הדעת בבתים משותפים בענינים דומים שלא הוסדרו במפורש בחוק או על-פיו." (ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כ"ח(1) 645, 649 (1974) (ההדגשה הוספה)).