26. עינינו הרואות, כי מדובר בהתחייבות גנרית, שאין בה דבר וחצי דבר עם עיסוקו של המתחייב/ת, תפקידו/ה והיא לא הותאמה ברבות השנים לידע שצבר המשיב, כך לגרסת המבקשת, עם התקדמותו בסולם ההיררכיה. דווקא העובדה כי מדובר בהתחייבות סטנדרטית, עליה חותמים, כך עולה לכאורה מן הבקשה, כל עובדיה של המבקשת בבחינת תנאי בלעדיו אין (ר' סעיף 76 לבקשה), נוטלת את העוקץ מן ההתחייבות.
27. שהרי מה בין התחייבות ראש אגף שיווק ביתי, התפקיד אליו התקבל המשיב עת החל דרכו אצל המבקשת לבין תפקידו כמשנה למנכ"ל, אשר המבקשת מייחסת לו חשיפה נרחבת לידע ומידע סודיים לכאורה?
28. זאת ועוד. לא ברורה טענתה של המבקשת, וודאי לאור הניסוח הגורף והגנרי של ההתחייבות לאי תחרות, כנזכר לעיל, כי אין מדובר בתנייה "עירומה" אלא בתניה "מלאת תוכן" כלשון המבקשת (ר' סעיף 73 לבקשה). נדמה, כי לא בכדי שנחה המבקשת בסיכומיה כל טענותיה בנוגע להתחייבות הנטענת.
29. בהקשר זה נזכיר מושכלות ראשונים:
"בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:
(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכוח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) (החוק ייכנס לתוקף ביום 29.10.1999). מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על-מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם. בנושא זה נרחיב בהמשך ;
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.
(ד) חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו (ע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשית שוקולד וסוכריות בע"מ ואח' נ' סרנגה ואח' [10]).".