22. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לקביעה, כי, על אף פררוגטיבת המעסיק לסיים עבודתו של עובד, לעובד הנמצא בתקופת ניסיון יש זכות להוכיח את כשירותו לתפקיד שהוצב בו וכי על המעסיק ליתן לו הזדמנות אמיתית ובתום לב, מבלי שניתן לפטרו תוך זמן קצר וללא סיבה נראית לעין . הלכה זו רלוונטית אף לעניינו עת עסקינן במי שהעסקתו הסתיימה, עוד טרם החל עבודתו בפועל ומבלי שניתנה לו הזדמנות להוכיח את כישוריו ויכולותיו.
23. אמת, הנתבעת טענה כי התנהלותה בעניינו של התובע נבעה מאילוצי תקינה אצל הנתבעת. עם זאת, העדה היחידה מטעם הנתבעת הייתה הגב' בן חיים, מנהלת נציבות הקבילות, אשר שבה וחזרה בעדותה על כך שאינה בקיאה בתקני כוח האדם אצל הנתבעת וכי פעלה כפי שפעלה, קרי – הודיעה לתובע כי אינה יכולה להעסיקו, בהתאם למידע שנמסר לה ממחלקת משאבי אנוש . יצוין, כי בשים לב לתפקידה של הגב' בין חיים אצל הנתבעת, וכן בשים לב לכך שהיא זו אשר ראיינה את התובע לתפקיד וכן היא זו שהודיעה לו על קבלתו לתפקיד בכפוף למילוי טפסי הקליטה, הרי שתשובותיה לשאלות שנשאלה אודות ההחלטה שלא להעסיק את התובע, היו מתחמקות והייתה בהן נטייה להמעיט מעצם מעורבותה בקבלת ההחלטה בעניינו של התובע. מעבר לעדותה של הגב' בן חיים, הנתבעת לא הציגה ראיות או הביאה עדויות לעניין זה. כך לא הוצג כל מסמך מטעם מחלקת משאבי אנוש בנתבעת וכן לא הובאו תצהירים או עדויות מטעם האחראים על מצבת התקינה של הנתבעת, לפיהם ההחלטה בעניינו של התובע הייתה בלתי נמנעת. לעניין זה יצוין, כי לבקשת התובע בית-הדין אף נתן צו לשאלון ולגילוי מסמכים בכדי להתחקות אחר נימוקי התקינה של הנתבעת. הנתבעת ענתה על השאלון, אך לא העבירה מסמכים התומכים בתשובותיה לשאלות שהוצגו בו לעניין התקינה. זאת חרף החלטת בית-הדין לעניין זה מיום 14.4.2017.
24. יתרה מכך, בסופו של יום הודתה הגב' בן חיים בעדותה כי ההחלטה בעניינו של התובע לא נבעה בהכרח משיקולי תקינה אלא משיקולים הנוגעים לפררוגטיבת המעסיק: "עו"ד דיהב היה עם ניסיון של חצי שנה בעבודה. בעוד שיש לנו עובד חדש שנכנס לשלושה חודשים צריך ללמד אותו הכל. נאמר לי מפורשות שאני אינני יכולה לסיים את הסיפור עם עובד שכבר נמצא ולקבל מישהו אחר שרק נאמר לו שהוא מתאים. באיזון הזה מתאים להשאיר את מי שקיים ויודע את העבודה ולא לפטר אותו" . הנה כי כן, מששקלה הגב' בן חיים ובחרה להעסיק את התובע, ברי כי היה עליה לתת לו פרק זמן על-מנת להוכיח את כישוריו בעבודתו בנציבות, או לכל הפחות לתת בידו את האפשרות להשמיע טיעוניו טרם קבלת ההחלטה על ביטול העסקתו, לפני שהגיעה להחלטתה הסופית, זאת אף אם סברה שרמתו המקצועית נמוכה מזו של עוה"ד דיהב שהיה מועסק אצל הנתבעת ואשר נוכח השתלשלות הנסיבות אצל הנתבעת התפנה לביצוע התפקיד אליו התקבל התובע. משכך, ניתן לקבוע כי ההודעה לתובע על סיום העסקתו נעשתה שלא כדין . יוער, כי גם לו היה מוכח בפנינו כי אילוצי תקינה הם אשר הוביל את הנתבעת להחלטתה בעניינו של התובע, הרי שלא היה בכך כדי לפטור את הנתבעת מלקיים לתובע הליך פיטורים, הכולל שימוע, כדין (אולם ייתכן והייתה לעניין זה משמעות לעניין סכום הפיצוי הנפסק, כפי שיובהר בהמשך הדברים).