13. את תביעת העובדים לדמי חגים בית הדין דחה. בית הדין ציין כי העובדים היו עובדים שעתיים, שלטענתם עבדו בימי חגם. משלא נפגעה הכנסתם עקב ימי החג, קבע בית הדין כי הם אינם זכאים לפיצוי. נציין במאמר מוסגר, כי מטעמים שאינם ברורים לנו צוין בפסיקתא הנמצאת בתיק כי לעובדים נפסקו סכומים בגין דמי חגים.
14. בחלקו האחרון של פסק הדין התייחס בית הדין לעדות מר אללישוילי, חוקר פרטי שהעיד מטעם המשיבים ולדו"ח חקירה שהוגש באמצעותו, לפיו, לאחר שסיימו עבודתם אצל המשיבים, המשיכו העובדים לעבוד בשופרסל. בית הדין ציין כי אין לכך משמעות. עם זאת בית הדין מצא מקום ליתן משקל לאירוע שהתרחש במהלך שמיעת ההוכחות לפניו. כך במהלך ניהול ההוכחות מסר החוקר מר אללישוילי לבית הדין כי בעת שהעובדים שהו מחוץ לאולם במהלך שמיעת העדויות, אחד מהם "תדרך" את חבריו (עמ' 13 ש' 15). בתגובה לכך הוזמנו העובדים להיכנס לאולם בית הדין. בהמשך לאמור ציין בית הדין את הדברים הבאים:
"לא מצאנו במה או כי היה תיאום כלשהו בגרסאות העדים או להשפעה כלשהי של "תדרוך" כאמור, לכאורה. עם זאת, מוצאים אנו לציין כי התנהלות כאמור, שלא נסתרה ומשהטענה לא הוכחשה, היא פסולה וחמורה וניתן לכך ביטוי במסגרת פסיקת ההוצאות" (ע' 25 פסקה 3ב).
בבואו לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין פסק בית הדין האזורי כי חברת מיארה תשלם הוצאות העובדים בסך 1,000 ש"ח לכל אחד. זאת, "משנתקבלו התביעות חלקית (אך ברובן), ובשים לב להערתנו לעיל בדבר 'תדרוך' לעדויות". העובדים חויבו בתשלום 500 ש"ח כל אחד, כהוצאות משפט למר עמרם.
הערעור
עיקר טענות המערערים
15. המערערים טוענים כי "באופן שבו הועסקו" כפי שהוכח, היה על בית הדין להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מר עמרם בחיוביה של חברת מיארה המצויה בבעלותו ובניהולו. לטענתם, מסקנה זו מתחייבת בין השאר מקביעת בית הדין האזורי לפיה העובדים עבדו אצל חברת מיארה עוד קודם לחודש ספטמבר 2012, כשנתיים וחמישה חודשים לפני שהחלו לקבל תלושי שכר. וכך טוענים המערערים בהודעת הערעור בקשר לאחריותו של מר עמרם:
"8. ... בית הדין יצר יצור כלאים משונה, על פיו, בתקופה ארוכה שהיא התקופה הראשונה, למרות שהמשיב 3 [מר עמרם הוא זה ששילם את השכר, פיקח, נייד הסיע וקבע הכל אודות העסקת המערערים, והוא לא הציג מסמך כי עשה זאת באמצעות חברה מסוימת, קובע בית הדין כי הוא עשה זאת באופן של העסקה ישירה וחרף אי עמידתו בכלל אחד מחוקי העבודה מוצא לנכון בית הדין הנכבד שלא להרים את מסך ההתאגדות!
9. למעשה בית הדין קמא, מקבל את טענת המערערים, כי המשיבה 1 העסיקה תקופה ארוכה ללא שנתנה תלושי שכר, ללא שהחתימה על הסכם עבודה, ללא ששילמה כל זכות סוציאלית, (בית הדין אף משית על הנתבעת 1 פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר), וחרף קו ההגנה שבו מתעלמת הנתבעת 1 מכל אחריות, וזו עולה רק במהלך הדיון, בו מעיד המשיב 3 [מר עמרם ר.ר] באופן מעורר פלצות על שוויון הנפש שבו העסיק את המערערים ולא הקפיד על אות אחת מן ההסכם בתקופה השנייה, ובוודאי שבתקופה הראשונה, בכל זאת למרות הקביעות העובדתיות האלו אשר זועקות מתוך הראיות ועדות המשיב 3 - לא מרים בית הדין את מסך ההתאגדות" (ההדגשות במקור, ר.ר.).