שנית, דבריו של המשיב 1 בעניין "מניע" זה להפסקת עריכת הדוחות, מעידים על חולשתם: המשיב 1 טען שהפסקת עריכת הדוחות הייתה בנובמבר, המשיב 2 טען שרק בינואר 2013 נודע למשיבים על חשיפת מידע למתחרים על ידי המבקש. ניסיונו של המשיב 1 ליישב את הסתירה בחקירתו, היה לא משכנע בעליל:
- תחילה נטען שהפגישה בינואר בייתה פגישה שנייה עם אותו גורם;
- כשהסבר זה נשלל (עקב השימוש במילים "נשארתי המום", האופייני להתוודעות ראשונה למידע), טען המשיב 1 כי המשיב 2 התייחס לחשיפת מידע בפני מתחרה אחד, אך לה קדמו חשיפות מידע על ידי המבקש, למתחרה אחר.
- החשיפה למתחרה האחר, טען המשיב 1, התגלתה למשיבים כבר באוקטובר, ממנהל אירועים בשם איתי יהלום (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 16, 24). תצהירו של
--- סוף עמוד 22 ---
איתי יהלום הוגש במסגרת התגובה לבקשה לקביעת דיון, אך הוא לא זומן לעדות.
- משעומת המשיב 1 עם העובדה שגם בתצהירו של איתי יהלום לא עולה שהנ"ל סיפר למשיבים באוקטובר 2012 אודות חשיפת מידע למתחרים על ידי המבקש, טען המשיב 1 כי איתי יהלום "לא רצה לחשוף את עצמו כדי לא ליצור מצב של אי נעימות...". טענה זו אינה משכנעת; התצהיר הובא מטעם המשיבים, אך אינו תומך בגרסתם.
העיון בראיות ובעדויות הצדדים מלמד כי טענתו של המבקש להסתרת מידע מפניו, מבוססת. המידע הגלוי בהנהלת החשבונות של החברה אינו מלא. המשיבים אינם מעבירים לו את המידע המבוקש על ידיו, ואף חדלו מלערוך דוחות ניהול פנימיים, במטרה שלא למוסרם לידיו. דרישותיו לקבלת הדוחות נתקלות בחוסר מענה במקרה הטוב, ובסירוב במקרה הרע. המשיבים מתכחשים לקיומם של דוחות הנדרשים על ידי המבקש, אף על פי שככל הנראה, בקשותיו נעוצות בפרקטיקה הנוהגת בחברה, או לכל הפחות בזו שהייתה נוהגת בה לפני שחל הקרע בינו לבין המשיבים. בעניין זה, נראה כי המבקש הצליח להראות עילה לכאורה לקיפוחו.
- נישול המבקש מתפקידיו בחברה
בפרק ב.3 לבקשה תקף המבקש את הדרתו גם מתפקידיו בחברה. לטענת המבקש, אף על פי שמאז כינונה של השותפות שימש כמנהל בחברה, והיה אחראי על קניינות ועל בקרה, הוא הודח באחת מכל תפקידיו וסמכויותיו, וגם בכך בא לידי ביטוי קיפוחו על ידי המשיבים.
המשיבים טענו לתפקוד לקוי של המבקש, מאחר ולטענתם לא ערך דוחות שהיו באחריותו ולא השיא תרומה לחברה בתחום הבקרה או בכלל. בהמשך, הלינו על גזל משאבי החברה על ידי המבקש, בטענה שנטל לשימושו האישי בשרים, יינות וקינוחים בשווי אלפי שקלים. לבסוף טענו המשיבים כי בחודשים שקדמו להגשת הבקשה נהג המבקש להגיע למשרדי החברה לשעות ספורות בלבד מדי שבוע, עסק בנושאים שאינם קשורים לחברה, הטריד את עובדיה ופעל למצוא פגמים בהתנהלותם של המשיבים.