לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כיוון שדחיית בקשותיו לסעדים זמניים תסיר את המכשול האחרון העומד בפני המשיבים להוציא לפועל את תכניתם לחסל את פעילות החברה, תוך קיפוח המבקש ונישולו, ועל ידי ניצול כוחם של המשיבים כבעלי השליטה (למול המבקש, כבעל מניות המיעוט).
ביום 17.2.2013 ניתן צו ארעי (להלן: "הצו הארעי") המורה למשיבים שלא לכנס אסיפת בעלי מניות מבלי שיימסרו למבקש הנושאים העתידים להידון באסיפה וכן כל הנתונים שהתבקשו על ידיו.
לאחר שניתן הצו הארעי בוטל כרטיס האשראי של החברה שהחזיק המבקש, שכרו הופחת לסך של 500 ש"ח בלבד והוחלפו המנעולים במשרדי החברה. לטענת המבקש, צעדים אלו מהווים אף הם ביטוי לקיפוחו כבעל מניות והם נעשו תוך הפרת הצו הארעי.
2. תגובת המשיבים
התמונה שמציירים המשיבים בתגובתם לבקשה שונה בתכלית מזו שהציג המבקש. לטענתם, ראו בו שותף לכל דבר ועניין, לימדו אותו את רזי ענף ההסעדה ובעצה משותפת עמו, הפקידו בידיו את תחום הבקרה על הנעשה בחברה. אלא, שהמבקש מיעט לעבוד ולפעול למען החברה וגרם – הן במעשים הן במחדל – לנזקים קשים לחברה, כמפורט להלן.
המשיבים מכחישים את טענותיו של המבקש ביחס להחלטות שהתקבלו בחברה ולצעדים שננקטו על ידיהם. לשיטתם, התקיימו אסיפות שותפים רבות, בהן נכח גם המבקש, אשר אף היה אחראי על תיעודן. באסיפות אלו התקבלו החלטות שונות, לרבות ההחלטה שלא לחלק דיבידנדים, לנקוט בצעדי התייעלות כמו פיטורי עובדים, ועוד.
--- סוף עמוד 5 ---
עוד טוענים המשיבים כי ניהול כספי החברה נעשה בהתאם לדין ובהתאם להסכמות בין השותפים; בין היתר כללו הסכמות אלו גם החלטה לפיה די בחתימת שני שותפים כדי להורות על ביצוע פעולות בנקאיות ואחרות ("מורשי חתימה"). בהקשר זה, מייחסים המשיבים למבקש חוסר תום לב קיצוני וניסיון להטעות את בית המשפט, בכך שהציג מצג לפיו נדרשה הסכמת כל השותפים לכל צעד כלכלי שנעשה בכספי החברה, בניגוד להחלטת האסיפה הכללית של החברה ותוך ציטוט חלקי ומעוות.
עוד ציינו המשיבים כי תשלום חובות עבר למס הכנסה נעשה, כמוסכם וכמתבקש, מקופת החברה והשתתפותו של המבקש בתשלומים אלה הייתה אמורה להיות בנוסף להשקעה – אך לא נעשתה עד עתה.
בחקירות שינו המשיבים את גרסתם בעניין וטענו כי המבקש זכאי להחזר מסוים בגין תשלום זה.
המשיבים אף דוחים את טענותיו של המבקש לקיפוחו, ניצולו, נישולו או הפרת התחייבות כלפיו, בכך שלא חולקו דיבידנדים מתוך רווחי החברה, ומפנים להחלטה שהתקבלה בישיבת שותפים לפיה הרווחים יושקעו, ולא יחולקו לבעלי המניות. עוד נטען בהקשר זה, כי ההשקעה היוותה תשלום עבור מניות, וכי בהגדרתה "הלוואת בעלים" אין דבר וחצי דבר, מלבד שיקולי מיסוי של המבקש. כמו כן, לטענת המשיבים, אי-מינויו של המבקש לדירקטור נעוץ אך ורק במחדלו שלו לפעול לרישום כאמור, ומדגישים כי הוא רשאי וזכאי לעשות כן.