--- סוף עמוד 19 ---
וביסוס לטענותיה של ב.ס.ט בניה בדבר היותה של חברת צרור "מעסיקה בפועל" של העובדים באתר. מן המסמכים שבתיק אף עולה כי מי שדיווח לסוראל על עבודת העובדים הייתה מחזיקת האתר, ב.ס.ט. בניה.
לא זו אף זו, איש מחברת צרור או ממקום אחר לא הוזמן למתן עדות לביסוס גרסתה של ב.ס.ט בניה, וטענותיה בקשר להיותה של חברת צרור מעסיקה בפועל של העובד וחבריו, כצד להסכם ההשמה, נותרו כולן בבחינת דברים בעלמא, נטולי ראיות ואסמכתא שיש בהן ממש. אכן, ב.ס.ט בניה הפנתה לדף התחשבנות עם חברת צרור מחודש פברואר 2014, בו יוחדה משבצת לשכר "יום עבודה לפועל סיני", ובאותו דף מצוין סכום לקיזוז מול תאגיד כוח אדם (בהתייחס לחודש אוקטובר 2013), אלא שהקיזוז המצוין שם הוא מול תאגיד כוח אדם אחר בשם "איתן אמי".
בדברינו האמורים אין כדי לשלול את הטענה בדבר היותה של חברת צרור קבלן משנה של ב.ס.ט בניה לביצוע עבודות שלד, ואפשר שהראיות אכן מצביעות שכך הייתה. עם זאת כאמור, לא היא הייתה ה"מעסיק בפועל" של העובד מול תאגיד כוח האדם סוראל, כי אם ב.ס.ט בניה.
32. על האמור נוסיף, כי אפילו היה ממש בגרסתה של ב.ס.ט בניה בדבר היותה של חברת צרור קבלן משנה שהוא "מעסיק בפועל", כמשמעו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, שוכנענו, כי לא היה בכך בנסיבות המקרה כדי לשלול אחריותה של ב.ס.ט בניה, כמי שמחזיקה ומפעילה את אתר הבניה, ואותה יש לראות בנסיבות המקרה כ"מעסיקה" של העובד. כל זאת מטעמים שיפורטו בהרחבה בדברינו בהמשך.
גובה השכר
גובה השכר בענף - הסכמות מקיר לקיר
33. כאמור, בית הדין האזורי נמנע מלהכריע ולקבוע אם אכן שולם תשלום נוסף לעובד, מעבר לסכום שצוין בתלוש השכר. כל שקבע הוא כי הוכח לפניו השכר המקובל בענף. על כך שתשלום נוסף אכן בוצע, וככל הנראה לא רק לעובד, ובניגוד גמור להסדרים הנורמטיביים המחייבים ולתכליתם, נעמוד בפרק זה.
34. העובד, כמו גם העד מטעמו ליו, חברו לעבודה, טענו כי השכר כפי שסוכם עימם עמד על 700 ש"ח ליום עבודה. חלקו של השכר בסך של כ-6,500 ש"ח לחודש שולם בתלוש, והיתרה, בסך של כ-11,000 ש"ח, שולמה במזומן וללא אזכור בתלוש כלשהו. את
--- סוף עמוד 20 ---
גרסתו תמך העובד בעדות "עד מומחה" מטעמו, הוא מר שי בוהדנה, מנכ"ל חברת 'עינת (כוח אדם לבניה) 2005 בע"מ'. בחוות דעתו התייחס מר בוהדנה לשכרם של מהגרי העבודה בענף הבניין, מרביתם מסין, משנת 2005 ועד מועד מתן חוות הדעת. לדבריו, עד שנת 2010 לערך עמד שכרם הממוצע של העובדים על כ-6,000 ש"ח לחודש, ואילו החל משנת 2010 "כתוצאה ממחסור חמור בעובדים בענף הבניין (מדיניות המכונה בפי משרד הפנים ובענף "שמים סגורים") איסור שנכנס לתוקפו במחצית שנת 2008, חלה עליה הדרגתית אך דרסטית בשכרם של עובדי הבניין הזרים באופן שמשכורתם הכוללת ... ל-26 ימי עבודה בחודש עלתה מאז שנת 2012 לכדי כ- 21,000 ש"ח (נטו) (כ-800 ש"ח נטו ליום עבודה)". מר בוהדנה הוסיף וציין בתצהירו כי החל משנת 2013 "נפתחו השמים לכניסת מספר מצומצם של כאלפיים עובדים ממולדובה ובולגריה אך השמים נשארו "סגורים" ביחס לעובדים הסינים אשר נחשבים כיעילים ממושמעים, מיומנים ובעלי ההספקים ויכולות העבודה הטובות ביותר בשוק כך שרמות השכר ... נשארו בעינם...". העד צירף תלושי שכר להדגמת דבריו, ובהמשך חוות דעתו ציין כך: