24. ודוק, לא נעלם מעיני שיש עלות כלכלית לאמצעים שהיו יכולים למנוע את ביטול הטיסה. אלא שכפי שפורט לעיל בהרחבה, בהחלת הפטור הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה יש ליתן משקל מופחת לעלות אמצעים אלו. מהבחינה הנורמטיבית (וכמובן מבלי לפגוע חלילה), אין הבדל רב בין מסקנתי במקרה זה לבין מקרים רבים שעסקו בתקלות טכניות במטוס, ושבהם הוצב רף גבוה מאוד בפני מפעיל הטיסה ונקבע שהיה עליו לדאוג מראש לחלקי חילוף ואף לרכוש מטוסים חדישים. אלו ואלו צעדים שלהם עלות שניתן להניח שהיא גבוהה.
25. בכך מצטרף אני לקביעה שנעשתה בעניין מיכאלי שעסק בטיסה דנא, כדלקמן (פיסקה 19 לפסק-הדין):
"לטעמי לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה בסעיף 6(ה)(1) ולא הוכיחה כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה ושלא היתה יכולה למנוע. הנתבעת היתה יכולה למנוע את ההמתנה משך שעות או לקצר המתנה זו לו היתה נערכת מבעוד מועד לאפשרות של מחסור בצוות, מצב שאינו בלתי סביר וניתן לצפות שיקרה. לא ניתן להגדיר מצב זה כמצב אותו לא יכלה הנתבעת לצפות ולמנוע. כך, יכולה היתה הנתבעת ליצור מנגנון חלופי למצב בו קיים מחסור בצוות הטיסה, דבר שודאי קרה בעבר".
וכך גם נקבע בעניין בייצר שעסק גם הוא באותה הטיסה:
"אינני מקבלת טענת הנתבעת כי הטיסה בוטלה בשל נסיבות שלא היו בשליטתה ושלא היתה יכולה למנוע אותן. אמנם הוצג בפני בית המשפט מסמך ממנו ניתן ללמוד כי הדיילת אושפזה בבית החולים ואולם, מצב בו אחד מצוות הדיילים עלול להיעדר במפתיע נוכח נסיבות אישיות ולהותיר את הצוות בהרכב חסר היא סיטואציה שעל הנתבעת להיערך בהתאם וליצור תכנית חלופית למקרה שמצב כזה יקרה. מצבים כאלה בוודאי אינם זרים לנתבעת. לו היתה הנתבעת נערכת בהתאם כנוהל שבשגרה להחלפת אנשי צוות למקרה הצורך, הרי שזמן ההמתנה וזמן ההיערכות לצוות חלופי היה מתקצר. העובדה שמדובר היה ביום עמוס במיוחד נוכח הלווית הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל לא היתה הגורם העיקרי לעיכוב של 11 שעות בהפעלת הטיסה".
26. יטען הטוען: האומנם מעתה על כל חברת תעופה לדאוג להימצאותו של דייל בעתודה בכל טיסה וטיסה? התשובה לשאלה זו שלילית. בכך שונה משטר של אחריות חמורה ממשטר אחריות מבוסס אשם. באחריות מבוססת אשם, הטלת האחריות טומנת בחובה אמירה נורמטיבית של בית המשפט לגבי התנהלותו של הנתבע, וקביעה כי זו הייתה בלתי ראויה. הטלת אחריות מבוססת אשם מלווה באמירת בית המשפט שהיה על הנתבע לנהוג אחרת, וכי מעתה עליו לשנות את התנהגותו. לא כך הדבר במשטר של אחריות חמורה. באחריות חמורה, לא בהכרח טמונה בחובת הנתבע לפצות את התובע אמירה שלפיה הנתבע נהג שלא כראוי. ארקיע רשאית בהחלט שלא לדאוג להימצאותם של דיילים בעתודה, בייחוד בטיסות הממריאות מחו"ל. אולם אם יקרה המקרה שבו טיסה תבוטל בשל כך, יהיה עליה לפצות את נוסעיה כקבוע בחוק. עמד על כך המלומד גלעד, בספרו (בעמ' 1158):