פסק דין
1. טיסה מיוון לישראל בוטלה שכן זמן קצר לפני ההמראה אחת הדיילות חלתה באורח חמור ולא צפוי, וקם הכרח לפנותה לבית חולים מקומי. בהתאם לרגולציה החלה על חברת התעופה לא ניתן היה להטיס את המטוס כשצוות האוויר חסר אדם. האם חב מפעיל הטיסה כלפי הנוסע בפיצוי כספי מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן – חוק שירותי תעופה)? או שמא מדובר ב"נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו" של מפעיל הטיסה כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק, הפוטרות אותו מתשלום הפיצוי? אלו השאלות העיקריות העומדות להכרעה בתביעה זו.
2. התובעים רכשו מהנתבעת 2, השטיח המעופף בע"מ (להלן – השטיח המעופף), חבילת נופש ברודוס, יוון. הטיסות לרודוס ובחזרה בוצעו על-ידי הנתבעת 1, ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (להלן – ארקיע). בתום החופשה הגיעו התובעים אל שדה התעופה המקומי על מנת לטוס חזרה לישראל. הטיסה אמורה הייתה להמריא ביום שישי, ה-30.9.2016, שעה 11:30 בבוקר. לתובעים וליתר הנוסעים נמסר כי הטיסה תתעכב. הטעם העיקרי שהוצג לעיכוב הוא שאחת הדיילות חשה ברע והיה צורך לפנותה לקבלת טיפול רפואי. עוד הוסבר שבנסיבות אלו המטוס אינו יכול להמריא כשצוות האוויר בהרכב חסר. כן נמסר לתובעים כי קיימים עיכובים בטיסות במרחב האווירי בישראל בשל אישים אשר הגיעו לארץ מחו"ל להשתתף בהלוויית נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל שנערכה באותו יום. בסביבות השעה 14:30 המריא המטוס מרודוס לישראל כשכבודת כל הנוסעים מצויה עליו, אולם ללא הנוסעים עצמם. התובעים מוסיפים כי בזמן שהמתינו בשדה התעופה לא היה במקום נציג מטעם הנתבעים. לטענתם, אין בשדה התעופה גישה לאינטרנט ולא הייתה להם דרך ליצור קשר עם קרוביהם בישראל. עוד מוסיפים התובעים שרק בסביבות השעה 16:00 ניתנה להם האפשרות לרכוש מזון ושתיה בקפיטריה במקום.
ההמתנה הלכה והתארכה, ולקראת כניסת השבת קבוצה של כ-30 נוסעים שומרי שבת, והתובעים ביניהם, הוסעה לבית מלון על מנת שישהו בו עד צאת השבת. התובעים טוענים כי פתרון זה לנוסעים שומרי השבת נמצא לאחר פנייה שנעשתה מטעם אחד הנוסעים ולא ביוזמת ארקיע. בית המלון שבו שוכנו התובעים היה אותו בית המלון שבו בילו בחופשתם. התובעים הגיעו לבית המלון ללא הכבודה, ועל כן היה עליהם לרכוש ביגוד, מוצרי היגיינה ומזון שישמשו אותם בסוף השבוע. הנוסעים שאינם שומרי שבת המריאו חזרה לישראל באותו יום בשעה 21:00. התובעים ויתר הנוסעים שומרי השבת המריאו חזרה לישראל במוצאי שבת, שעה 01:30.
בכתב התביעה עותרים התובעים לקבלת הפיצוי הסטטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה (בסך 1,290 ש"ח לכל תובע), החזר הוצאות בגין רכישות שביצעו לאחר שהיה עליהם לשהות זמן נוסף ברודוס ללא הכבודה (בסך 5,500 ש"ח לכל תובע), ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם וחוסר הוודאות שבו היו שרויים (בסך 3,000 ש"ח לכל תובע). התביעה הוגשה נגד ארקיע ונגד השטיח המעופף.
3. מנגד, ארקיע טוענת כי זמן קצר לפני מועד הטיסה, לאחת הדיילות אירע משבר בריאותי חריף ומצבה חייב את פינויה לבית החולים באופן מידי. לטענת ארקיע, מדובר היה באירוע פתאומי ולא צפוי. עוד נטען, כי על-פי הרגולציה החלה על חברות התעופה לא ניתן היה להטיס את המטוס כשצוות הדיילים חסר (תקנה 161 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), תשמ"ב-1981 (להלן – תקנות הטיס)). ארקיע מוסיפה כי היא מיד החלה לשקוד על פתרון למצב שנוצר, והמענה הטוב ביותר שנמצא היה הבאת מטוס חלופי מישראל של חברה אחרת עם צוות אוויר נוסף. בנוסף נטען כי הכבודה שכבר הועמסה על המטוס לא נפרקה ממנו, על מנת לקצר עד כמה שניתן את משך הזמן שיידרש להכנת המטוס החלופי לטיסה. אלא שלדברי ארקיע אותו יום היה "יום חריג בתעופה הישראלית ובמרחב האווירי של ישראל" (בלשונה בסעיף 11 לכתב ההגנה), שכן בנוסף לעומס שנבע מתקופת החגים, משלחות רבות הגיעו באותה עת מחו"ל לישראל לשם השתתפות בהלווייתו של נשיא המדינה לשעבר. הדבר הוביל לעיכוב משמעותי ביציאת המטוס החלופי מישראל לרודוס. בנוסף, בניגוד לטענת התובעים טוענת ארקיע כי חולקו לנוסעים שוברים לרכישת מזון, וכי נציג ארקיע המקומי עדכן את הנוסעים באופן שוטף בהתפתחויות. כן נטען כי נציג ארקיע סייע לכל נוסע שפנה אליו בשירותי תקשורת לצורך עדכון קרובי המשפחה בישראל על העיכוב בזמן הטיסה.
ארקיע מוסיפה כי משעודכנו הנוסעים על כך שיש להמתין למטוס אחר שיגיע מישראל, הודיעו מספר נוסעים, והתובעים ביניהם, כי הם שומרי שבת ועל כן הם בוחרים שלא לטוס באותו הערב אלא במוצאי השבת. לאור בקשה זו, דאגה ארקיע להסיעם לבית מלון בדרגת חמישה כוכבים שבו מסופקת כלכלה מלאה, על חשבונה. ארקיע מוסיפה כי העניקה לתובעים שובר הנחה בסך 100$ ברכישת טיסה עתידית.
אשר לסעדים הנתבעים בתביעה, ארקיע טוענת כי אין היא חייבת בפיצוי הסטטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה, שכן העיכוב בטיסה נבע מגורם שאינו בשליטתה כאמור בסעיף 6(ה)(1) לחוק. לדבריה, היא נקטה בכל המאמצים האפשריים מבחינתה למציאת פתרון למצב שנוצר. לטענת ארקיע, מדובר ב"כוח עליון". בדיון הסבירה נציגת ארקיע כי אף חברת תעופה לא דואגת להימצאותו של איש צוות אוויר עודף למקרה שבו אחד מאנשי הצוות יהיה לא כשיר לטיסה בשל מצבו הבריאותי. לטענת ארקיע מדובר בדרישה לא ריאלית אשר תטיל נטל שאינו סביר על חברות התעופה. עוד מפנה ארקיע לאתר האינטרנט שלה שבו נרשם שהיא אינה ערבה לזמנים הנקובים בלוחות הזמנים, וכי אלו ניתנים לשינוי ללא הודעה. ארקיע מדגישה כי הטיסה המדוברת היא טיסת שכר, שמטבע הדברים זולה יותר ושינויים במועד ההמראה בה הם שכיחים. כן נטען על-ידי ארקיע כי התובעים הם שבחרו שלא לטוס בטיסה החלופית בשל היותם שומרי שבת. נציגת ארקיע טענה כי ארקיע היא חברת תעופה הטסה בשבת, ושהיא כלל לא הייתה מחויבת לדאוג לשכן את התובעים במלון אם בחרו שלא לטוס לאחר כניסת השבת. לבסוף טוענת ארקיע כי יתר רכיבי הפיצוי הנתבעים ממנה הם מוגזמים ולא הוכחו.
4. השטיח המעופף טוענת כי כסוכנת הנסיעות, אין לה אחריות לגבי הנטען בתביעה ולא היה מקום להגיש את התביעה נגדה.
דיון והכרעה
5. טיסה IZ74 מרודוס לישראל ביום 30.9.2016 מעסיקה רבות את בתי המשפט בישראל, מאילת ועד הקריות. עיון בפסיקה מלמד כי קיים חוסר אחידות לגבי תוצאת התביעות שהוגשו על-ידי נוסעיה של אותה טיסה. באחד מן המקרים התביעה נדחתה בפסק-דין מנומק, ונקבע כי נסיבות המקרה הן כוח עליון שאינו בשליטת ארקיע (ת"ק (ב"ש) 61394-01-17 נגר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (21.9.2017)). בחלק מן המקרים הדיון הסתיים בהסדר מוסכם בערכים נמוכים או שהתביעה נדחתה בהסכמה (ת"ק (אי') 2065-12-16 אביהב נ' השטיח המעופף בע"מ [פורסם בנבו] (17.7.2017); ת"ק (הרצ') 936-12-16 אלוני נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (19.7.2017) (תביעה זו נדונה בפניי) (להלן – עניין אלוני); ת"ק (רמ') 33061-01-17 לוי נ' ארקיע קווי תעופה ישראלים בע"מ [פורסם בנבו] (3.9.2017); ת"ק (קריות) 2483-12-16 נמיר נ' ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ [פורסם בנבו] (18.9.2017)). בשני מקרים התביעה התקבלה, ונקבע שהתובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה (ת"ק (קריות) 40751-04-17 בייצר נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (18.11.2017) (להלן – עניין בייצר); ת"ק (ת"א) 55374-02-17 מיכאלי נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (4.7.2017) (להלן – עניין מיכאלי)).
6. עיינתי בפסיקת בתי המשפט שעסקה באותה טיסה אומללה. לאחר ששקלתי היטב בדבר, אני מצרף את קולי לאלו שהורו על קבלת התביעה ועל פסיקת הפיצוי הסטטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה.
7. הטיסה מושא התביעה היא "טיסה שבוטלה" בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה. גם הנוסעים שאינם שומרי שבת המריאו חזרה לישראל לאחר יותר משמונה שעות ממועד הטיסה המקורי. משבוטלה הטיסה זכאי הנוסע לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק (וראו, סעיף 6(א)(3) לחוק), ובהתאם למרחק בין ישראל לרודוס זה עמד נכון למועד הטיסה על סך של 1,290 ש"ח (ראו עדכון הסכומים בי"פ תשע"ו מס' 7183 מיום 11.1.2016). המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין היא, האם מתקיים בענייננו הפטור לחבות הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק, שלפיו אין מפעיל הטיסה חב בתשלום הפיצוי אם ביטול הטיסה היה שלא בשליטתו. טענת ארקיע היא כי מצבה הבריאותי החריף של הדיילת היה לא צפוי ולא בשליטתה, ומשקם ההכרח לפנותה לבית החולים, לא הייתה רשאית היא לאור הרגולציה הקיימת להטיס את המטוס בהרכב צוות אוויר חסר. ארקיע מוסיפה כי אין אף חברת תעופה בענף התעופה שדואגת מראש לקיומו של דייל בעתודה למקרה שבו אחד הדיילים לא יוכל לטוס מסיבה כלשהי. לטענתה, תהיה זו דרישה שעלותה גבוהה מאוד ושתטיל נטל שאינו סביר ואף שאינו ריאלי על חברות התעופה.
8. ענייננו בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה. לשם הנוחות, להלן נוסח החוק:
"6. (ה) ...נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:
(1) הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".
כבכל מלאכת פרשנות, נפתח בלשון החוק. עיון בנוסח החוק מלמד כי המחוקק פטר את מפעיל הטיסה מחובתו לשלם פיצוי כספי לנוסע שטיסתו בוטלה בהתקיימותם של שלושה תנאים: הימצאותן של "נסיבות מיוחדות" שהביאו לביטול הטיסה, שנסיבות אלו "לא היו בשליטתו" של מפעיל הטיסה, ואם בכך לא די, תנאי נוסף הוא ש"גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות". כבר מקיומם של שלושת תנאים מצטברים אלו ניתן להיווכח כי מדובר בפטור שעל-פי לשונו הוא מצומצם.
9. זאת ועוד, מלשון החוק ניתן לראות שמשטר האחריות המוטל על מפעיל הטיסה אינו אחריות מבוססת אשמה כדוגמת זו המעוגנת בעוולת הרשלנות (fault-based liability). על מנת שמפעיל הטיסה יהיה פטור מתשלום הפיצוי לנוסע שטיסתו בוטלה, לא די בכך שיוכח שמפעיל הטיסה לא התרשל. הפטור יינתן במקרה של העדר שליטה, וזהו פתח צר יותר ממתן פטור מאחריות במקרה של העדר התרשלות. לזאת יש להוסיף, כי נטל השכנוע להוכחת תחולת הפטור מהאחריות מוטל על מפעיל הטיסה (לעניין נטל השכנוע בדין שהיה קיים טרם חקיקת חוק שירותי תעופה ראו, ע"א (מחוזי ת"א) 26921-07-10 קרבר נ' נתיבי אוויר אוסטריים Austrian Airlines, [פורסם בנבו] פיסקאות 8-7 (13.2.2011)). אם כן, משטר האחריות הקבוע בחוק שירותי תעופה קובע אחריות שניתן לכנותה כמוגברת-מאוד, והמתקרבת בספקטרום משטרי האחריות לאחריות חמורה (strict liability) (לסקירה רחבה של סוגי משטרי האחריות בנזיקין על-פי חומרת האחריות, ראו, ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות, כרך ב 1164-1157 (2012) (להלן – גלעד); וכן ראו, רת"ק (מחוזי ב"ש) 60392-02-17 אוקראינה אינטרנשיונל אירליינס בע"מ נ' זהבי, [פורסם בנבו] פיסקה 18 (6.12.2017) (להלן – עניין זהבי): "...מדובר באחריות חמורה למדי, על גבול אחריות קפידה").
10. ואכן, קיים הבדל בין אחריות המוטלת על בסיס אשם המוכרת לנו מעוולת הרשלנות בדיני הנזיקין לבין אחריות המוטלת אלא בהעדר שליטה של הנתבע על התרחשות הנזק. אחריות המוטלת בגין רשלנות היא אחריות שבבסיסה ניצב אשם, המשקף התנהגות מצד הנתבע שסבורים אנו שאינה ראויה (ראו, גלעד, בעמ' 1158). אחד מכלי העזר הידועים באבחון התנהגות כראויה אם לאו הוא "נוסחת הנד", המשקללת (בין היתר) את שיעור הנזק הצפוי, הסיכוי להתרחשותו ועלות מניעתו (ראו, United States v. Carroll Towing Co. 159 F.2d 169 (2d. Cir. 1947); וכן ראו, ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט(1) 102, 109-107 (1995); ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(2) 498, 511, 521-518 (2004)). כך, אם נתבע גרם לתובע נזק צפוי, אולם עלות אמצעי הזהירות שיכול היה הנתבע לנקוט גדולה מתוחלת הנזק, לא תוטל על הנתבע אחריות מכוח עוולת הרשלנות (עיינו, לדוגמה, בע"א 6296/00 קיבוץ מלכיה נ' מדינת ישראל, פ''ד נט(1) 16 (19.8.2004)). חזרה לענייננו, משטר אחריות שלפיו הנתבע חב כלפי התובע אלא אם הנזק נגרם שלא בשליטת הנתבע, אינו משטר אחריות הנקבע על-פי הנוסחה האמורה. העדר שליטה כשמו כן הוא: לשם מתן הפטור על הנתבע להראות שלא יכול היה לשלוט על ההתרחשות, ולא די בכך שיראה שלא מנע את ההתרחשות בשל העלות הכרוכה בכך. כך אף עולה במפורש מהוראות חוק שירותי תעופה, שלפיהן תנאי לפטור מאחריות מפעיל הטיסה הוא כי "גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות" [ההדגשה הוספה, א.ו.]. "כל אשר ביכולתו" – תוך שתשומת ליבנו מופנית לבחירת המחוקק במילה "כל" – אינו ביטוי השקול לנקיטת אמצעי זהירות בעלות סבירה. נמצא, כי בשונה ממשטר אחריות מבוסס אשם, חוק שירותי תעופה מורה לנו שאין להתחשב בעלות האמצעי למניעת הנזק שיכול לנקוט מפעיל הטיסה, אף שמוכן אני להניח שניתן למתן את הדברים ולקבוע שיש ליתן לעלות זו משקל פחוּת.
11. יוער כי ניתן לתהות מה היה הצורך בסיפה של סעיף 6(ה)(1) לחוק ("...גם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות"), ואם אין בה חזרה מיותרת על הרישה ("שלא היו בשליטתו"). שהרי אם נסיבות כלשהן אינן בשליטתו של מפעיל הטיסה, פשיטא שמפעיל הטיסה לא יכול היה לעשות דבר שביכולתו כדי למנוע את אותן נסיבות. גם ההיפך הוא הנכון: אילו מפעיל הטיסה יכול היה לעשות דבר שביכולתו וכך למנוע את הנסיבות שיביאו לביטול הטיסה, הרי שמדובר בהתרחשות שהייתה בשליטתו. נמצא, כי הסיפה של הוראת החוק מהווה חזרה מסוימת על הרישה שלה. עם זאת, חזקה על המחוקק שאין הוא משחית מילותיו לריק. מכאן, שכאשר בא המחוקק וחזר על קביעתו פעמיים, הרי שבחזרה זו הדגיש הוא בפנינו, ראשית, את גישתו המצמצמת לגבי הפטור הניתן למפעיל הטיסה שלא לפצות את הנוסעים במקרה של ביטול טיסה, ושנית, את הוראתו ליתן משקל מופחת לעלות האמצעים שניתן היה לנקוט כדי למנוע את ביטול הטיסה.