13. המסקנה האמורה גם נתמכת בתכלית החקיקה כפי שזו משתקפת בהיסטוריה החקיקתית של חוק שירותי תעופה. בנוסחה הראשון של הצעת החוק, הוראת הפטור מתשלום הפיצוי הייתה כדלקמן: "מפעיל הטיסה או מארגן התיור הוכיח כי ביטול הטיסה נבע מנסיבות מיוחדות שלא יכול היה לצפותן מראש, וגם אם היה עושה כל שביכולתו – לא יכול היה למנען" (סעיף 7(ג)(3) להצעת חוק פיצוי וסיוע לנוסעים עקב עיכוב או דחייה בטיסה, התשס"ט-2009 (פ/1374/18); ההדגשה הוספה, א.ו.). הביטוי "שלא יכול היה לצפותן מראש" מזכיר אחריות מבוססת אשם הדומה לזו המעוגנת בעוולת הרשלנות. לאחר מכן שונה הנוסח לזה שהתקבל לבסוף בחוק ("שלא היו בשליטתו"). גם מכך ניתן ללמוד על רצונו של המחוקק לצמצם את הסייג, ולהחמיר את משטר האחריות שיוחל על מפעיל הטיסה מעבר לאחריות הנקבעת על בסיס התרשלות.
14. כוונת המחוקק אף עולה מן הנאמר בדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת בהליך חקיקת החוק, שם התייחסו הנוכחים בישיבה אל הוראה זו כמתייחסת לנסיבות של סיכול חוזה. כינוי הוראת החוק בביטויים "סיכול" ו"סיכול חוזה" שב מספר פעמים בדיוני הוועדה (ראו, פרוטוקול ישיבה מס' 514 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-18, 2 (24.5.2011); פרוטוקול ישיבה מס' 560 של וועדת הכלכלה, הכנסת ה -18, 7-6, 16, 17 (28.6.2011); פרוטוקול ישיבה מס' 588 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-18, 43-42 (19.7.2011); פרוטוקול ישיבה מס' 457 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-18, 36 (15.2.2011); פרוטוקול ישיבה מס' 784 ו-786 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-18, 97 (13.03.2012)). כידוע, סיכול חוזה חל בקשת מצומצמת של מקרים, הצרה יותר מהוכחת העדר התרשלות. עמד על כך המלומד פרופ' ברק מדינה בדניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים כרך ג 441 (2003) (להלן – פרידמן וכהן):
"בצד השאלה בדבר היכולת למנוע את סיכול החוזה מתעוררת שאלת הסבירות שבנקיטת אמצעי המניעה בנסיבות העניין. בענייננו מדובר באחריות חוזית, שהיא אחריות ללא אשם. לכן, העובדה שצד לחוזה נקט אמצעים סבירים למנוע את המאורע המסכל איננה פוטרת אותו בהכרח מאחריות, שכן העדר רשלנות גרידא אין די בו כדי לפטור מאחריות זו".
15. העמדה האמורה עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט. כך עולה מפסיקה ענפה שעסקה בביטול טיסה בשל תקלה טכנית במטוס. למשל, בת"א (שלום רח') 69167-11-16 רגב נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (29.3.2017) נקבע:
"בהחלט יש להעניק למילים 'נסיבות מיוחדות' פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישבות עם המילים 'שלא היו בשליטתו'. כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת 'כוח עליון', כגון מזג אוויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור. בית-המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה. באופן עקרוני, אין תקלה טכנית שאינה ניתנת לפתרון או למענה סבירים. הכל שאלה של מחיר, כדאיות כלכלית, תכנון ופריסת מערך טכני שבכוחו להעניק מענה ראוי לתקלות בזמן סביר. מטבע הדברים, הפעלת כלי טיס, כרוכה בבלאי ובתקלות ועל הנתבעת לצפות מצב דברים שכזה, לאמור להכין חלקי חילוף, להעסיק אנשי מקצוע מתאימים, להעמיד הכן כלי טיס חלופי, לרכוש ציוד וכיו"ב".