“That air carrier must establish that, even if it had deployed all its resources in terms of staff or equipment and the financial means at its disposal, it would clearly not have been able, unless it had made intolerable sacrifices in the light of the capacities of its undertaking at the relevant time, to prevent the extraordinary circumstances with which it was confronted from leading to the cancellation of the flight or its delay equal to or in excess of three hours in arrival.” [ההדגשות הוספו, א.ו.]
בכלל זאת נקבע כי יש לבחון האם מפעיל הטיסה יכול היה לאמץ אמצעים טכנולוגיים כדי למנוע מלכתחילה את פגיעת הציפור במנוע (ראו, פיסקאות 48-38 לפסק-הדין). עוד נקבע באותו עניין כי על הפטור שניתן למפעיל הטיסה מפיצוי הנוסע להתפרש לאור ה"הואיל" מס' 14 לדירקטיבה האירופאית, שבו ניתנו דוגמאות לנסיבות המקימות את הפטור, כדלקמן:
“As under the Montreal Convention, obligations on operating air carriers should be limited or excluded in cases where an event has been caused by extraordinary circumstances which could not have been avoided even if all reasonable measures had been taken. Such circumstances may, in particular, occur in cases of political instability, meteorological conditions incompatible with the operation of the flight concerned, security risks, unexpected flight safety shortcomings and strikes that affect the operation of an operating air carrier.” [ההדגשה הוספה, א.ו.]
גם מקבץ דוגמאות אלו – אי-יציבות פוליטית, תנאי מזג-אוויר, סיכונים ביטחוניים, שביתות וכדומה – מלמד על הצמצום שבפטור הניתן למפעיל הטיסה מחובתו לפצות נוסע שטיסתו בוטלה. הדבר אף מלמד שהתפיסה בדין האירופי היא כי על הנסיבות שהובילו לביטול הטיסה להיות "חיצוניות", ולא כאלו שהן "פנימיות" לאופן ניהול חברת התעופה. אותן נסיבות חיצוניות מונעות את קיום הטיסה (למשל, כשאלו הביאו לסגירת שדה התעופה), ללא כל קשר לאמצעים שיכול היה לנקוט מפעיל הטיסה, יהיו עלותם אשר יהיו.
19. הטלת אחריות חמורה על מפעיל הטיסה, תוך הפחתת המשקל שיינתן לעלות האמצעים למניעת ביטול הטיסה, מוצדקת לאור שיקולים של מדיניות משפטית ראויה. ראשית, מפעיל הטיסה הוא מפזר נזק טוב יותר מהנוסעים (ראו, גלעד, בעמ' 1174). ודוק, יתכן שהטלת אחריות חמורה על מפעיל הטיסה תביא לייקור כרטיסי הטיסה לכלל הציבור. אלא שדומה שאין הדבר מהווה פגם שהרי בכך הנזק שסופג הנוסע האקראי שנקלע לטיסה לא מוצלחת מתפזר על כלל ציבור הנוסעים. הטלת משטר של אחריות חמורה יוצרת מעין ערבות הדדית בין הנוסעים ברי המזל שטיסתם המריאה במועד לבין מיעוט הנוסעים חסרי המזל שטיסתם בוטלה. במאמר מוסגר יצוין כי החשש מפני התייקרות מחירי הטיסה בעקבות החוק נדון בוועדת הכלכלה של הכנסת, וכך נאמר (פרוטוקול ישיבה מס' 457 של ועדת הכלכלה, הכנסת ה-18, 43-42 (14.2.2011)):