"ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות [...]
פסק-הדין בעניין סוויסה מתייחס, כאמור, להליכים המקדמיים ולא לשלב ניהול התביעה גופה. להבדל זה נפקות חשובה. כאמור בעניין סוויסה, הפעלת הסמכות לדחות את העיון במסמכים עד למועד הצגת הראיות במסגרת ניהול התביעה, תוך וויתור על היתרונות הגלומים בכלל הרגיל של 'משחק בקלפים פתוחים', נותנת ביטוי לאופייה האדברסרי, למצער בבסיסה, של שיטת המשפט הדיונית בישראל. כך, בפסק-הדין בעניין סוויסה נקבע שהנתבעים יציגו את מלוא ראיותיהם לאחר הצגת הראיות מטעם התביעה; זהו סדר הבאת הראיות הרגיל. לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב'משחק בקלפים פתוחים' (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל'סגירת הקלפים') ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה
--- סוף עמוד 14 ---
בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר" (עניין פלוני, פסקאות 5-6 (ההדגשות במקור); וראו עניין איירפורט, פסקה 9 וההפניות שם).
24. ומכאן, לשאלת תחולתו של צו בתי המשפט על החלטות בדבר דחיית עיון במסמכים. בבואנו לבחון שאלה זו עלינו לזכור את ההבחנה האמורה בין דחיית עצם העיון במסמך ובין דחיית הגשת ראיה, שכן יתכן שסעיפים שונים של הצו יהיו רלבנטיים לכל אחד מן המצבים.
25. ראשית, אסקור בקצרה את ההחלטות שניתנו בבית משפט זה בשאלה הנדונה. ראשון התייחס לכך באופן חלקי המשנה לנשיאה א' ריבלין בהחלטתו בעניין פלוני. שם היה מדובר, כאמור, בדחיית עיון במסמך באופן המשנה את סדר הבאת הראיות, וההתייחסות לצו בתי המשפט נעשתה כבדרך אגב, שכן הצדדים לא טענו לעניין תחולתו. בשולי הדברים נאמר כי יתכן שקביעת בית המשפט המחוזי לפיה תוגש הראיה במועד מסוים חוסה תחת סעיף 1(1) לצו, החוסם בקשת רשות ערעור על קביעה ושינוי של מועדים, אולם המשנה לנשיאה הסתייג מכך בקבעו כי "ייתכן שיש מקום להבחין בין החלטות הקוצבות מועד גרידא, לבין החלטות שבהן קציבת המועד היא משנית להכרעה אחרת, כגון ההכרעה שניתנה בענייננו לגבי סדר הבאת הראיות במשפט" (עניין פלוני, פסקה 7). המשנה לנשיאה ריבלין לא התייחס שם לתחולתם של סעיפים אחרים בצו.