--- סוף עמוד 7 ---
שהתערבות ערעורית בהחלטת ביניים מוצדקת רק "באותן נסיבות יוצאות דופן, כאשר אי ההתערבות של ערכאת הערעור תיצור מצב בלתי הפיך, שלא ניתן או שקשה יהיה לתקנו במסגרת הערעור, או שהחלטת הביניים היא בעלת השפעה מכרעת על עצם קיומו של ההליך, על מתכונת הדיון ועל זכויות הצדדים [...] בנסיבות חריגות אלה, עולה החשש כי המשפט יתנהל באופן שגוי ופסק הדין יבוטל ויוחזר לערכאה הדיונית על העלויות הכרוכות בכך" (עניין הרשות הפלסטינית, פסקה 9; וראו עניין בויראת, פסקה 7; עניין כהן, פסקה 12).
אציין, כי ישנן החלטות המסווגות כ'החלטה אחרת', ומשכך מצריכות רשות ערעור, אולם אינן 'נבלעות' בפסק הדין הסופי, כך שלא ניתן יהיה לערער עליהן במסגרתו; אכן, אמות המידה למתן רשות ערעור על החלטות כאלו הן שונות (רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, [פורסם בנבו] פסקאות 14-21 (29.12.2014)), אולם המצבים הקבועים בצו בתי המשפט אינם כוללים החלטות מסוג זה (השוו סעיף 1(8) סיפא וסעיף 2 לצו בתי המשפט).
14. במקביל לדיון הכללי במתן רשות ערעור על החלטת ביניים בא צו בתי המשפט, ומוסיף רשימה של מצבים שבהם כלל לא תינתן רשות ערעור על החלטות הביניים. על הרציונל שבבסיס הצו עמד בית משפט זה בכמה החלטות, ובין היתר נאמר כך:
"צו בתי המשפט מיועד, איפוא, לייעל את ההליך המתברר לפני הערכאה הדיונית, לאפשר את רצף הדיון ולמנוע עיכובים מיותרים בבירורו. על פי המצב המשפטי שקדם להוצאת הצו, ניתן היה, למעשה, להגיש בקשת רשות ערעור על כל 'החלטה אחרת' שניתנה על ידי הערכאה הדיונית. כתוצאה מכך, חלק מן העיכובים בהליכים אזרחיים נגרם כתוצאה ממתן האפשרות הרחבה לבעלי הדין להשיג על החלטות שונות שנתקבלו בהליך. זאת, אפילו כאשר מדובר היה בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור מתערבת בהן במקרים נדירים שבנדירים. העיכובים שנוצרו עקב מיצוי הליך ההשגה התבררו במקרים רבים כעיכובים מיותרים, שסירבלו את ההליך וגרמו לפגיעה לא רק בבעלי הדין בהליך המסוים, אלא בציבור המתדיינים הנזקק לשירותיה של מערכת המשפט. יש לזכור, כי עצם הגשתה של בקשת רשות ערעור גרמה במקרים לא מעטים לדחייתם של דיונים בערכאה הדיונית [...] על רקע זאת, יש להבין את הוראות הצו כמיועדות למנוע כליל את האפשרות, שלעתים נוצלה לרעה, להגיש בקשת רשות ערעור על סוגי ההחלטות שבצו, אותן ניתן לסווג כהחלטות דיוניות-ניהוליות מובהקות. מטרה נוספת של הצו הינה לייעל את עבודתה של ערכאת הערעור. יש לזכור, כי כל משאב שיפוטי שמוקדש על ידי ערכאת הערעור לצורך טיפול בהליך מסוים, בא על חשבון הליך אחר. הצורך בשימוש יעיל ותכליתי במשאביה המוגבלים של הרשות השופטת, הצדיקו לגישת המחוקק את הגבלת האפשרות