--- סוף עמוד 8 ---
להגיש, במקרים מוגדרים, בקשת רשות ערעור על 'החלטה אחרת'. זאת, על מנת לאפשר לערכאת הערעור לפנות זמן ומשאבים לדון ביעילות בסוגי הליכים שאינם מהווים, במהותם, הליך השגה על החלטה דיונית-ניהולית מובהקת" (רע"א 3783/13 אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' כבירי שמיע, [פורסם בנבו] פסקה 9 (5.6.2013) (להלן: עניין אי די בי) [ההפניות הושמטו – נ' ס']; לאמירות נוספות על אודות תכליתו של הצו ראו למשל שם, בהפניות שבפסקה 8; רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 וההפניות שם (8.12.2015) (להלן: עניין רמי לוי)).
הנה כי כן, מאחורי צו בתי המשפט עומדת ההנחה שישנם סוגי החלטות שהן דיוניות באופיין, שממילא ערכאת הערעור כמעט ולא תתערב בהן, ושזכויות הצדדים לא תיפגענה פגיעה של ממש אם ניתן יהיה לערער עליהן רק בסיומו של המשפט, אם עדיין יהיה צורך בכך. היעילות הדיונית – הן של הערכאה הדיונית, הן של ערכאת הערעור – מצדיקה כי בנוגע להחלטות אלו לא תינתן אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור בעוד המשפט מתנהל.
15. ודוק, הרציונל שבגינו נקבעו סוגי ההחלטות שבצו הוא כפול: ראשית, מדובר בהחלטות שמטבען ממעטת ערכאת הערעור להתערב בהן בלאו הכי, בשל היותן החלטות בעלות אופי דיוני הקשורות לניהול ההליך; שנית, מדובר בהחלטות שברגיל אינן צולחות את אמות המידה הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, קרי – ערעור עליהן בסיומו של המשפט לא יביא לפגיעה בצדדים או לניהול הליך מיותר. היחס בין שני היבטים אלו משתנה בהתאם להוראות השונות של כל סעיף וסעיף בצו, ועם זאת נדמה כי במבט כולל ההיבט הראשון הוא הדומיננטי. טלו למשל את הוראת סעיף 1(7) לצו, המונעת בקשת רשות ערעור על החלטה המבטלת פסק דין. אין ספק, כי אם יתברר למפרע שהייתה זו החלטה שגויה, יש בכך כדי לנהל "הליך מיותר או בדרך שגויה" (השוו: מיכאל קרייני "סדרי דין הנקראים לסדר פעם שנייה: גבולותיה החדשים של אופציית הערעור על החלטת ביניים בהליך האזרחי" מחקרי משפט כח 153, 164 (2012)). אף על-פי כן בחר מחוקק-המשנה לחסום מתן רשות ערעור על החלטה זו, משום ש"התוצאה מבטלת הכרעה שנתקבלה על סמך שיקולים דיוניים גרידא [...] ההחלטה הינה בגדר החזרת העניין למסלולו הדיוני והענייני" (בש"א 5692/10 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 4 (9.11.2010) (להלן: עניין פלונית)). למעשה, מרבית ההחלטות מן הסוגים המנויים בצו בתי המשפט עשויות, בנסיבות המתאימות, להיות בעלת השפעה של ממש על זכויות הצדדים; אולם מכיוון שלרוב הן אינן כאלו, ומכיוון שבלאו-הכי מדובר בהחלטות דיוניות שערכאת הערעור תמעט מלהתערב בהן, נקבע על-ידי