--- סוף עמוד 10 ---
ההחלטה חוסה תחת הצו, הרי שבמצבים שבהם באופן פרטני יש לראות את ההחלטה כהחלטה מהותית להליך, אין לחסום הגשת בקשת רשות הערעור בגין הוראות הצו, שכן יהיה זה צודק בנסיבות העניין לדון בבקשה לגופה. בגישה זו נקט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין אשר ציין כי הוא נוטה לומר "כי אין לנעול דלת, גם על פי הצו, מקום שיתעורר החשש לפגיעה ממשית בצד לתיק - אך הדלת תיפתח באופן מושכל ומדוד, כדי שלא לסכל את כוונת הצו" (עניין בר עידן, פסקה יב; וראו עניין קרנית, פסקה יח; רע"א 1443/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צ.ר הירש-שיווק (1993) בע"מ [פורסם בנבו] (22.5.2011); רע"א 3585/14 אבו מוך נ' המועצה האזורית חוף הכרמל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (21.8.2014) (להלן: עניין אבו מוך); בע"מ 8793/13 פלונית נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 15 (3.2.2014) (להלן: בע"מ פלונית)). כלפי גישה זו הסתייג הנשיא דאז א' גרוניס. לעמדתו, תכליתו של הצו בדבר קידום היעילות והרצף הדיוני של ההליך, לא תוכל להתממש אם בית המשפט יבחן בכל מקרה לגופו אם מוצדק להחיל את הוראות הצו, אם לאו. יעילות זו תושג רק אם יימנע עצם הדיון בשאלה אם יש להיזקק לבקשה אם לאו, והותרת פתח – אף אם פתח צר – תאלץ את בית המשפט לעיין בכל מקרה לגופו ונמצא שבקשות רשות הערעור תמשכנה להיות מוגשות, וערכאת הערעור תמשיך להידרש אליהן ולעיין בהן (עניין אי די בי, פסקה 14; וראו עניין אבו מוך, פסקה 7; רע"א 8804/13 קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' הקסטודיה דה טרה סנטה [פורסם בנבו] (27.1.2014) (להלן: עניין לוסטיגמן)).
19. כשלעצמי, כבר הבעתי בעבר את הסתייגותי מן העמדה המגמישה את הוראות הצו באופן האמור (רע"א 3549/14 גרון נ' זלץ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.6.2014) (להלן: עניין גרון)). כאשר מתעוררת שאלה פרשנית לגבי תחולת הצו על סוגים מסוימים של החלטות, יש לבחון את לשון הצו ותכליתו, כפי שבוחנים כל דבר חקיקה, ולהכריע בשאלה אם פרשנות ראויה של הצו כוללת החלטות מסוג זה או לא. כאמור לעיל, השאלה אם מדובר בהחלטה המאופיינת כהחלטה דיונית או מהותית עשויה להיות רלבנטית לצורך מלאכת הפרשנות. ברם, בניגוד לכך, עיון פרטני בהחלטה מסוימת וניסיון לאבחן אותה מהחלטות מסוג דומה, בטענה כי זאת הפעם מדובר בהחלטה מהותית ולא בהחלטה טכנית, פוגע פגיעה של ממש בתכליתו של הצו ובאפקטיביות שלו ככלי לקידום היעילות הדיונית. אין לדבר הזה אחיזה בלשון הצו, וברי כי הדבר מנוגד גם לתכליתו. "משנקבע שבקשה נופלת בגדרי ההחלטות המנויות בצו על פי תנאיו, אין מקום לבחינתה כתלות בנסיבות המקרה הפרטני – ובכך ליצור חריג לצו על בסיס עוצמת הפגיעה בזכויות המבקש" (עניין לוסטיגמן, פסקה 2). באשר לחשש מפני אי-צדק במקרה הפרטני, אומר כי גם היעילות הדיונית סופה עשיית צדק, בהיבט המערכתי. זאת