--- סוף עמוד 11 ---
ועוד: ערעור איננו תמיד ערובה לעשיית צדק גם במקרה הפרטני. אזכיר, כי הצו נקבע על רקע נטיה גוברת והולכת של בעלי דין להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים, לעתים תוך ניצול לרעה של זכות דיונית זו, ומתוך כך נעשה ניהול ההליך בערכאה הדיונית מקוטע, מסורבל וארוך באופן הגורם, בסופו של דבר, לחוסר צדק עבור רבים. עמידה דווקנית על הוראות הצו עלולה במקרה פרטני כזה או אחר לפגוע פגיעה מסוימת בבעל דין, אשר ההחלטה הייתה בעלת משמעות בעניינו – ונזכור כי ניתן לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין הסופי; אולם אי-עמידה דווקנית על הוראות הצו תאיין את מטרתו, ותפגע בעיקר בבעלי הדין המנהלים הליכים שנים על-גבי שנים, בעלי הדין שכנגדם מנצלים זכותם הדיונית 'לתקוע' עוד ועוד את ההליך, ולערכאת הערעור אין די פנאי כדי לדון בעניינם במהירות הראויה.
לסיום הערה זו אציין כי בהקשר דומה, אם כי לא זהה, נדונה השאלה אם ניתן לבקש לערער על החלטה המנויה בסעיפי הצו בתואנה שלא נומקה כראוי; מחלוקת השופטים בשאלה זו הוכרעה לאחרונה בעניין רמי לוי, שם נקבע במותב תלתא (מפי חברתי השופטת א' חיות וחברַי השופטים פוגלמן ומזוז) כי כאשר מדובר בהחלטה שלא נומקה כלל ועיקר (להבדיל מהחלטה שניתנה לה הנמקה קצרה או חלקית), ניתן לדון בבקשה ולקבלה אך במובן זה שההחלטה תוחזר לערכאה הדיונית, וזו תתן מחדש החלטה מנומקת. במסגרת פסק דין זה, עמד בית המשפט על כך שהחרגה מהוראות הצו פוגעת בתכליתו, ועל כן היא מוצדקת רק במצבים שבהם לא נדרשת התדיינות מקדמית בשאלה אם יש להחיל את הוראת הצו, אם לאו; ולאור זאת נקבע כי רק בהעדר מוחלט של הנמקה, ניתן יהיה לומר שהצו אינו מגביל מתן רשות ערעור (ראו עניין רמי לוי, פסקה 12).
20. משמעותם של דברים היא, שלעמדתי את מלאכת הפרשנות של צו בתי המשפט יש לערוך בנוגע לסוגי החלטות – כשמו של הצו – ולא בנוגע להחלטה פרטנית כזו או אחרת, שעל דרך המקרה נודעה לה חשיבות לצדדים. מכאן, אעבור לבחון את השאלה אם החלטות בעניין סדר הגשת ראיות שניתנו מכוח הלכת סוויסה חוסות תחת הוראות הצו. שאלה זו נדונה אמנם בעבר בהחלטות שונות בבית משפט זה, אולם ניתנו לה תשובות סותרות; כאמור, בין היתר מטעם זה הועברה הבקשה לדיון לפני מותב תלתא, ונכריע בה כעת.
--- סוף עמוד 12 ---
הלכת סוויסה וצו בתי המשפט
21. הליך גילוי המסמכים בדין האזרחי, המוסדר בתקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), מבוסס על העיקרון של 'משחק בקלפים גלויים'. הרעיון העומד מאחוריו הוא כי לצורך חשיפת האמת, יש לאפשר דיון הוגן שבו תהיה מלוא התשתית הראייתית גלויה לשני הצדדים, וכך לכל צד תהיה אפשרות ראויה להתמודד עם תשתית ראייתית זו (רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, [פורסם בנבו] פסקה 6 (14.8.2005); בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' עוז, פ"ד סב(4) 167, פסקה 9 לפסק הדין של השופטת א' חיות (2008); רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי, [פורסם בנבו] פסקה 5 (11.12.2007) (להלן: עניין חיזי)). בד בבד, קיימים שיקולים שונים המגבילים את החשיפה המלאה של מסמכים, כמו שיקולי חיסיון (עניין חיזי, שם) או יעילות הדיון (רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' anton hubner gmbh, [פורסם בנבו] פסקה 3 (16.10.2013)).