ה.תמצית הסיכומים
49. הצדדים סיכמו בע"פ, באריכות, וחשפו מחלוקות בשלשה היבטים: הדיוני, הראייתי והמהותי. להלן עיקרי הדברים:
50. בהיבט הדיוני: ראשית, מבטחת הרכב האחר טענה שהתובע לא היה המבוטח בגין הנזק לרכב, אלא בנו. ומכך השתמעה כפירה ביריבותו (ע' 109 ש' 5-6).
51. שנית, הכל טענו שאין לחרוג מהחזית שבכתבי הטענות, ומהפלוגתיות שהגדירו (ר' התובע בע' 115 ש' 20-19) (המבטחת בע' 94 ש' 27-22). המבטחת, אף הדגישה שהתובע ויתר במפורש על תיקון התביעה. (ע' 95 ש' 6, ע' 104-103). אולם, התעורר פולמוס סביב השאלה, מה אכן בחזית לרקע, שתי הנקודות העיקריות הבאות:
--- סוף עמוד 11 ---
א. המחלוקת הראשונה, הייתה סביב השאלה אילו טענות ניתן לכלול בכתב הגנה, נוכח הנחיות המפקח ומובנן. הדברים ינותחו להלן מכוח הדין החל על בירור החבות הביטוחית.
ב. המחלוקת השניה, הייתה סביב השאלה מה נכלל בכתבי הטענות, לאור ניסוחם, ועל מה אוסר הכלל בדבר שינוי חזית. המבטחת טענה באופן כוללני, שחלק ניכר מסיכומי התובע הוא למעשה עדות החורגת מהחזית ומהראיות (ע' 95 ש' 3-1), ובאופן פרטני, ביקשה להתעלם מהטענות לפיהן "חברת הביטוח בכלל מנועה מלברר את שווי הרכב" שלגישתה צריך היה לכתוב בתביעה (ע' 95 ש' 12-11 ע' 104 ש' 13) (טענות אלה הועלו על ידי התובע בתגובה לטענה לשנת יצור מוקדמת א.ב). נוסף על כך, בקשה המבטחת להתעלם מהטענה בדבר סכום ביטוח קבוע מראש, או ששווי הרכב מוסכם (ע' 95 ש' 14-13, ע' 104 ש' 15-13). עוד טענה, שהאיסור על שינוי חזית מונע גם טענות משפטיות שלא נכתבו, ולא רק טענות עובדתיות (ע' 104).
52. שלישית,שתי מבטחות טענו כנגד צירוף הנתבעים הנ"ל, והדיון המאוחד בעניינן. מבטחת הרכב האחר, אף צעדה צעד נוסף וטענה, שצריך היה לתבוע "בדירוג" קודם את המבטחת, ורק לאחר מכן אותה (ע' 108 ש' 11).
53. רביעית, המבטחת טענה שניסוח התביעה לקוי מבחינות שונות (ע' 95 ש' 14-11, ע' 95 ש' 18-15, ע' 103-102) מבטחת הרכב האחר אף טענה שהניסוח רשלני, כי כלל כלפיה נזקים שלשיטתה "עדיין לא באו לעולם" (כמסתבר נזקי הפעלת הפוליסה).
54. בהיבט הראייתי: ראשית, הכל התנגדו לעדות שמועה, לעדות סברה, ולטענה בע"פ נגד מסמך בכתב ולחריגה מהראיות שהובאו (ע' 51 ש' 15-9). עם זאת, ב"כ המבטחת ביקש להפנות לחוו"ד נוספת של יצחק לוי שלא הוגשה כראיה.
55. שנית, כל צד טען נגד קבילות העדות מטעם רעהו: התובע טען שעדות נציג הנתבעת היא עדות שמועה כי הוא "לא ליווה את התהליך" (ע' 85 ש' 21). המבטחת טענה שתצהיר התובע הוא עדות שמועה, כי לא ידע לאשר, ולפרט תכני התכתבויות, ותאריכים והפנה פעמים רבות לסוכן, בלא להשיב בעצמו (ע' 105 ש' 22-18). נוסף על כך, טענה להיעדר אמינותו כי בענין מחיר הרכב לא אמר אמת. עם זאת, נאמר ש"אין טענה הדדית כלפי התובע להונאה" (ע' 98 ש' 5).