56. שלישית, כל צד טען שרעהו נמנע מהבאת עדים, ושיש לפרש זאת לרעתו: המבטחת, טענה שהתובע הוא שצריך היה להעיד את סוכן הביטוח, שלסברתה שלוח המבוטח (ברם לא ראיתי שהמבטחת התייחסה לכך שהסוכן נשמע בקדם המשפט). התובע טען שהמבטחת היא נמנעה מהשמעת עדים רלבנטיים ובהם: 1. הנציגים הספציפים שליוו את התהליך מולו (סיכומי תשובה ע' 112 ש' 36-35). לגישתו, לא ניתן לטעון להתנהלות תקינה בעזרת נציג ש"בכלל לא ליווה את התהליך" ושפרטיו לא נזכרים בהתכתבות. 2. עד אחר שלטענת התובע נמנעו מלהעיד הוא חוקר שערך דו"ח חקירה. לטענתו, מאי העדתו יש להסיק שהדוח מצביע על שתוף פעולה מלא של התובע (ע' 112 ש' 26). 3. נוסף על כך נטען שהמבטחת נמנעה מלהעיד את השמאי מטעמה, כפי שהתכוונה לעשות, ונטען שאי העדתו בנוגע לעובדות מעידה שהתובע דייק.
57. בהיבט המהותי: ניתן לאבחן 4 מחלוקות מרכזיות. שתי הראשונות נוגעות לבירור החבות. שתי האחרונות, נוגעות לגובה הנזק ובמיוחד לסכום ממנו יש לגזור את ירידת הערך ולשיטת החישוב.
58. ראשית, בנוגע לבירור החבות, ובאופן ספציפי בנוגע לשאלה אם הגיעו המועדים לפי ס' 27 לחוק (לתשלום ולו של סכום שאינו במחלוקת או למשלוח מכתב דחייה ), התובע טען כלפי המבטחת שתבע ממנה את
--- סוף עמוד 12 ---
הפעלת הפוליסה לפני תביעתו בביהמ"ש (ע' 85 ש' 21), אך נתקל בסחבת ובחוסר תום לב. המבטחת חזרה על טענתה לחוסר תום לב, מצד התובע.
א. לטענתה, התובע לא גילה שמכר את הרכב ואת המחיר, לא מסר מסמכים הנוגעים למכר, ולא אפשר בדיקה לפני התיקון. לגרסתה, מכר התגלה רק כששמאי מטעמה התבקש לבדוק (השמאי לא העיד מתי נודע לראשונה וכיצד א.ב.). ודוק- המבטחת לא טענה ששלחה לתובע שאלה בכתב, מכאן שלשיטתה נדרש "גילוי יזום". בהודעה לסוכן לא די, בהיותו לטענתה שלוח התובע (ע' 97). לטענתה, צריך היה גם להמציא לה את כל המסמכים הנוגעים למכר (ע' 96 ש' 22-8) (ע' 99 ש' 17-15). התובע, אמר שלא ידועה לו חובת הודעה על מכר, אך שבכל אופן סיפר הן לסוכן והן לשמאי של המבטחת וכי לא היה הסכם בכתב (ע' 99 ש' 17-15). בינתיים לא נותרה מחלוקת סביב מחיר עלות התיקון, נוכח חוו"ד המכרעת.
ב. לטענת המבטחת, התובע לא מסר לה את המסמכים שדרשה ממנו לבירור החבות, לא הגיע לפגישה עם נציג ושבכך לא שיתף עימה פעולה. לשיטתה, לא בשלה השעה למכתב דחייה (ע' 101 ש' 25-16). טענתה הועלתה בצורה מעורפלת, היא לא הבהירה מה בדיוק חסר לה לצורך עמדתה והנמקתה, ומדוע בדיוק עוכב תשלום ביניים. היא טענה כלפי התובע: "אין כאן רצון לברר את המחלוקות בגלל הגשת התביעה" (ע' 100 ש' 24-18). את גרסתה ביקשה לתמוך בעד שבאמור שלא טיפל בהתנהלות, ושאינו נזכר ואף לא חתום באף אחד מהמסמכים שצרפו הצדדים לתצהירים (ע' 101 ש' 21-18). כעולה מהנאמר המדובר במשענת קנה רצוץ. ב"כ המבטחת הבהיר שאינה טוענת למרמה/להונאה מצד התובע (ע' 97 ש' 28). לגרסתה, היא בניגוד אליו התנהגה כשורה.