--- סוף עמוד 14 ---
ב. ה"טענה העובדתית" הנוגעת לשנת יצור הרכב, הייתה חייבת להיות בגוף כתבי הטענות. הואיל והיא נעדרת מחזית המחלוקת, נשמטת גם כל טענה הנסמכת עליה. די ב"מניעות דיונית" הזאת, לדחות את עמדת הנתבעים. למעלה מהנחוץ, אציין שאין בנסיבות דנן למנוע מהתובע, מלהשמיע "טענה משפטית", על "מניעות מהותית" של המבטחת לרקע החזקה שנקבעה בע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756 (19.2.1992) (להלן: "עניין כלל"). וזאת, לאחר שנתנה לצדדים הזדמנות להתייחס אליה .
ג. הוכח בבירור שהתובע, תבע מהמבטחת שתפעיל פוליסה לפני התביעה בביהמ"ש. הדרישות מטעמו, הגיעו עד לכמעט תחינות למבטחת, שלא שילמה לו ולו שקל אחד על חשבון תגמולים עד לאחר שפנה לביהמ"ש. ברור שגם הגשת התביעה, מגלמת דרישה להפעלת הפוליסה , ובניגוד לאופן בו דברים הוצגו בכתב ההגנה.לא היה מקום להמתין עד לבירור האשם לצורך פיצוי מצד המבטחת שכן הסתבר שכבר בעת שנכתבה חוו"ד מטעם הנתבעת היה די מידע לאמוד סכומים ולו מינימאליים שאינם "שנויים במחלוקת בתום לב" כלשון ס' 27 סיפא לחוק, וכמנומק להלן, עקרון תום הלב, חל גם על ההחלטה האם סכומים ניתנים להפרדה ולתשלום מוקדם.
ד. גם מבטחת הרכב האחר, כמו המבטחת, צריכה לשלם בגין הנזק לרכב, לפי הסכומים הנגזרים מחווה"ד הראשונה ,ולפי אותה שיטת חישוב. גם היא צריכה לשלם על הנזקים אחרים שהוכחו, כנגזר מאחוז אחריותה. חווה"ד הראשונה רלבנטית גם להודעה לצד שלישי נגדה לצורך השתתפות או שיפוי מצידה. זאת משום התנגדות נחרצת לשינוי חזית, וטיעון כמעט אחיד מצד המבטחות שהותירו מחוץ לחזית את הטענה הנוגעת לשנת היצור קודמת.
ה. התוצאה לגבי מבטחת הרכב האחר נקבעה למרות שכמפורט להלן, נדחית טענת המבטחת, שממנה עלה שעקרון השבת המצב לקדמותו, חולש באותו אופן, הן על תגמולי ביטוח, והן על פיצוי לניזוק. במקרה דנן,לו נכללו בחזית הטענות הנשענות על שנת יצור קודמת,ואין זה המצב , היה תשלום רק מצד המבטחת חורג מעקרון השיפוי, משום הוראה מיוחדת בפסיקה.
להלן יפורטו הנימוקים להכרעה ולמסקנות לעיל.
ז. הנימוקים להכרעה
ז(1) הפן הדיוני
ז(1)(א) דין טענת מבטחת הרכב האחר להעדר יריבות מצד הניזוק כלפיה להידחות
66. ב"כ הצדדים הקשורים לרכב האחר, טען לראשונה בסיכומיו שהתובע אינו המבוטח. זאת, כמסתבר במגמה לכפור ביריבות התובע. דין טענתו להעדר יריבות להידחות מהסיבות המרכזיות הבאות: א. הטענה הועלתה לאחר שלמעשה הוכרה היריבות מול מבטחת הרכב האחר, כי בוצע מצידה תשלום של סכום שאינו במחלוקת, במישרין לתובע. התשלום מגלם הכרה בזכותו לקבלו, שלא הייתה במחלוקת. ב. לתובע, שרכושו ניזוק קיימת יריבות מהותית, מכוח פקודת הנזיקין כלפי נהג הרכב האחר, עקב הנזק לרכושו. לאחר שנהג הרכב , נמצא אחראי בפסה"ד בשאלת האחריות. ג. לתובע גם יריבות ישירה כנגד מבטחת הרכב האחר וזאת מכוח ס' 68 לחוק. מבטחת הרכב האחר אינה רשאית להתנער ממנה לרקע ס' 70 לחוק. טענתה חותרת גם תחת תכליות היריבות הישירה. ר' כב' הש' אנגלרד בע"א 7487/00 מנסור נ' חוג'יראת, פ"ד נז