ז(1)(ג) הזכות לנימוקי הגנה שלא פורטו במכתב דחייה - לרקע הנחיות המפקח על הביטוח
70. מבטחת הרכב האחר, כתבה במכתב הדחייה, נימוק אחד הנוגע לאחריות. בכתב הגנתה, כפרה גם בנזק ובסיכומיה, טענה לראשונה גם למרמה. המבטחת, כלל לא שלחה מכתב דחייה, ומעלה כיום שלל טענות.
71. התובע טען שמבטחת הרכב האחר אינה רשאית לסמוך על נימוקי הגנה, החורגים מנימוקי הסירוב (ע' 108) התובע טען שהמבטחת שלו, מנועה מטענת הגנה כלשהיא, שאלמלא כן תרוקן הנחית המפקח מתוכן ותפגע יכולת המבוטח לכלכל צעדיו. לטענתה, זו הגישה המקובלת בפסיקה (ע' 85 ו-113). המבטחות חולקות על כך מכל וכל כמפורט לעיל.
72. לבירור המחלוקת, נבחן את חובת ההנמקה ואת הסייגים לה, לרקע נסיבות המקרה.
--- סוף עמוד 17 ---
ז(1)(ד) דיון כללי על חובת ההנמקה החלה על המבטחות ועל סייגיה
73. המבטחת, אכן חייבת להודיע בכתב למבוטח, ו/או לצד ג' המגיש לה תביעה, מהי מלוא עמדתה, בנוגע לכל עילות תביעתו. כשנדחית תביעת המבוטח חייבת המבטחת "לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה". זאת, אלא אם מתקיים אחד מהסייגים לחובת הנמקה. מבטחת הרכב האחר טענה, כאמור, לסייג הנוגע לגובה הנזק, ולסייג שעניינו טענת מרמה. לאור דרישת הכתב לא די למשל בדברים שנמסרו בעל פה מפקיד או בשיחה עם שמאי הביטוח מימון. גם לא די במענה עמום ולקוני. הפרת חובה לפירוט נימוקי הדחייה , גוררת סנקציה ממשית, לפיה: "אם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה" (להלן: "הסנקציה"). המשמעות הצפויה היא מחיקה טענות מכתב הגנה של מבטחת שהפרה חובת משלוח מכתב דחייה . זאת, למרות שבסנקציה "פגיעה ממשית במבטח ובזכות הגישה שלו לערכאות" כעולה מענין אסולין.
74. חובת הנמקה לא נקבעה באופן מפורש בחוק, אלא בפסיקה. בתחילה, עוגנה בחובת תום הלב בקיום חוזה ר' ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, מט (2) 749, 777, פס' 20 (30.7.1995) (להלן: "עניין ישר"), בהמשך הוקנה מעמד להנחיות המפקח, שנמצא שתואמות גם את תכלית ס' 23 לחוק, ואת חובות הגילוי שעל המבטח שהוא ה"צד החזק" בעסקה. ר' ס' 3 ו-4 רישא, ור' את הנחיית המפקח מיום 9.12.98 שהיא הנחיה ראשונה של המפקח בענין זה , וכן את הנחית המפקח מיום 29.5.2002 שהיא הההנחיה השניה של המפקח בהקשר זה, והשוו לחוזר בדבר בירור וישוב וטיפול בפניות הציבור כנוסחו במועד הרלבנטי לתביעה. ובעיקר ראו כב' הש רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם בנבו, 4.5.2006) (לעיל ולהלן: "עניין אסולין"); כב' הש' חיות ברע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (פורסם בנבו, 22.7.2014); לתכלית החובה, ולרשימת החריגים לה ר' גם כב' הש' סולברג בע"א 3863/15 רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited (פורסם בנבו, 09.11.2015) (להלן: "עניין רחמני"), וכן כב' הש זילברטל ברע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד אייש (פורסם בנבו, 8.7.2014) (להלן: "עניין אליהו") לפיו: "ההנחיה מבטאת מגמה ברורה ומבורכת של הגנה על ציבור המבוטחים מפני מצב של פערי מידע באשר לעמדתה האמיתית והמפורטת של חברת הביטוח, כדי לאפשר בחינת אופן ההתמודדות עימה. הנחיית המפקח אף תורמת, ולו בעקיפין, למניעת הגשת הליכי סרק לבית המשפט". לאור ההנחיה במקרים מתאימים פסיקה לא נרתעה מלמחוק סעיפים מכתב הגנה.