115. נוצר כאן מצב לא סביר בו מצד אחד לא ניתן כל תשלום, למרות שאין עוררין שהרכב ניזוק בתאונה, ולמרות חלוף זמן רב. ומצד שני לא ניתן כל הסבר לאי התשלום
116. לסיכום נקודה זאת,ברור שלא נס ליחם של דברי כב' הש' שמגר בעניין ישר : "וחברת הביטוח צריכה לעשות ככל שביכולתה שלא להותיר את המבוטח בחוסר בהירות באשר לגורל התגמולים שאותם הוא מצפה לקבל".
--- סוף עמוד 25 ---
ז(1)(יב) דיון בטענות בדבר ניסוח לקוי של התביעה
117. המבטחות, טענו ארוכות בסיכומים, על ליקויים בניסוח התביעה. אציין, שאין נוסחה אחידה, ומחייבת לניסוח תביעה כזאת,(למשל בטופס) אך ניסוח חסר, לא בהיר, היוצר ערפל סביב הרצאת העובדות המהותיות או הסעד, בניגוד לתקנות, עשוי להקשות לא רק על הצד שכנגד ועל ביהמ"ש, אלא גם על הטוען עצמו, ולהיות בעוכריו. על התובע, לרשום את הפרטים שמחובתו לכתוב בתביעה באופן בהיר. כלומר, את העובדות המהותיות,את הסעד, ואת הוראת דין אם מתקיים החריג המחייב לרשום אותה (ס'9(5)+71(א),9(7) ו-74 לתקסד"א). ר' כב' הש' עמית בע"א 2161/11 דרור נ' פרץ, פס' 10 (פורסם בנבו, 5.2.2013) לפיו: "... ככלל, כתבי טענות אינם כתב סתרים בבחינת 'צפנת פענח'"; כב' הש' זילברטל ברע"א 2232/14 פלוני נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת, פס' 6 (פורסם בנבו,10.8.2014); כב' הש' גרוניס ברע"א 4553/14 ליבל נגד פרטנר (פורסם בנבו, 3.9.2014) שפסק הוצאות לטובת המדינה.
118. אכן, היה על התובע לנסח בבהירות, איזה סעד דרש מאיזה מהנתבעות. בפניה "יחד ולחוד", גלומה לכאורה טענה לזכות גם מהמבטחת, לסעד של פיצוי על נזקי הפעלת פוליסה שבראשם, הפסד השתתפות עצמית שאינה ניתנת לתביעה מהמבטחת, אלא רק מהמזיק וממבטחת המזיק. רק מעל סף ההשתתפות עצמית, ניתן לקבל תגמול ממבטח (ר' אליאס 241). ניסוח הסעד מחייב תשומת לב מיוחדת. התובע , אחראי לניסוח שיקבע את היקף דרישתו מהנתבע, ומעניינו להקפיד לגביו הואיל וביהמ"ש, לא נוהג לפסוק לתובע יותר משביקש, אפילו אם בשעת הדיון הוכחה זכות ליותר. תביעה לסעד שאין זכות לקבל, עשויה לגרור טענות שניתן לחסוך. כמצוות התקנות יש "לפרש" סעד אם "לחלוטין ואם לחלופין" (למעט אם הסעד כללי), ר' ת'14(ב) לתקסד"א. וכן בש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה) 157 (2008) (להלן: "תורת הפרוצדורה"), וכב' הש' ריבלין בע"א 6157/08 אסמאעיל נ' מילאד, פס' 10 (פורסם בנבו, 5.9.2011). כך למשל, לו הייתה כוונה לתבוע ריבית המיוחדת, הנבדלת מריבית רגילה ומהווה סוג של פיצוי עונשי או קנס, כפי שבתחילה טען התובע בסכומיו, עד שחזר מכך בסיכומי התשובה, צריך היה לכתוב במפורש בכתב הטענות. ריבית מיוחדת איננה סעד כללי שניתן להניח שבכל מקרה נדרש . השוו ש. ולר כרך א בעמ' 649-627, וכן לכב' הש' דנציגר ע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 9.7.2012).