128. עיון בכתבי הטענות, מראה שטענה זאת לא נכתבה בהם. בתביעה נטען לפיצוי על בסיס פוליסה שהמספרה נרשם ושצורפה לתביעה ושלפיה שנת היצור היא 2008 (ע' 1 למפרט). בהקשר זה ר' סעיפים 2 + 21+ 23 לכתב התביעה. המבטחת מודה בכתב ההגנה בהיותה המבטחת במועד התאונה ולא נטען שאין המדובר בפוליסה הרלבנטית או ששנת היצור הייתה אחרת. בהמשך התייחסו לכך ש"רכבו נמצא על הכביש כבר משנת 2008". בסעיף 25 (ז) ואף בהודעה לצד שלישי נטען כי שולחת הודעה הייתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של רכב התובע בלא לטעון כי חלה טעות בתאריך היצור שבפוליסה. הטענה צצה מחוץ לכתבי הטענות, בחוו"ד השנייה של השמאי מטעם הנתבעת מיום 8.12.14,בה נכתב בע' 2:
--- סוף עמוד 28 ---
"נתבקשתי לברר שנית את מקוריות הרכב... מפרטים אלו עולה כי הרכב יוצר בתחילת מאי 2007". כאמור, לא הוגשה בקשה לתיקון כתב ההגנה, לאחר חווה"ד השניה של המומחה מטעם הנתבעים (שגרס ששנת היצור אחרת). וכתבי ההגנה לא תוקנו גם לאחר חווה"ד השניה של המומחה מטעם ביהמ"ש. ר' ת' 136 לתקסד"א המקנה זכות, לתיקון כתבי הטענות, בכפוף למגבלות מסוימות. והשוו כב' הש' נאור ברע"א 1819/11 עירית חולון נגד אלינובק (פורסם בנבו, 11.5.2011); כב' הש' זילברטל ברע"א 3686/16 פלונית נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), פס' 8 (פורסם בנבו, 26.7.2016). בהיות הטענה גם טענה מפתיעה חל גם גם הכלל שלפיו "בעל דין החפץ להסתמך על עובדות חדשות שטרם הובאו בכתבי הטענות הקודמים חייב לטעון אותן במפורש", וראו גם כב' הש' שמגר בעניין בוקובזה בפס' 4.
129. כאמור, נוכח העדרה מכתבי הטענות ומהחזית, אין ביהמ"ש יכול לגלות בעצמו את העובדה החדשה שנוספה ואינו הוא יכול לסמוך עליה. השוו לעניין מילאדי ולאסמכתאות לעיל.
130. די בכך שהטענה הנוגעת לשנת היצור חורגת מהחזית. אך מעבר לכך, סברתי שהטענה, אכן לא הוכחה כדבעי. המומחה מטעם ביהמ"ש, ביקש לסמוך על מה שכינה "נתונים חדשים שהוא קיבל מיצרן הרכב". נציג היצרן, לא הובא לעדות. גם השמאי מטעם הנתבעת לא הגיש תצהיר שיבהיר פן עובדתי זה, הנוגע לדרך איסוף הראיות ופרטיהן, באופן שיחשוף אותו לחקירת שתי וערב ותאפשר עדויות סותרות. גם המומחה מטעם ביהמ"ש, לא הבהיר פן זה בחווה"ד.הדברים חשובים במיוחד נוכח העובדה שמספר שמאים, האחד לאחר רעהו, סברו בתחילה, ששנת היצור אחרת.
131. מסתבר שהנתונים אכן לא נבדקו במישרין ולעומק מול היצרן, ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש. כבר נפסק שעל מומחה שמינה ביהמ"ש לערוך חווה"ד שהיא פרי בדיקה, עיון, ושיקול שלו. השוו כב' הש' טירקל בע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל, פ"ד נ (3) 214, 219, פס' 3 ו-4) (25.11.1996) אף אם נאמרו לענין נפגע גוף בתאונת דרכים : "מותר לומר שעל המומחה להשתמש רק במידע אמין, שיהיה ככל יכולתו גם בדוק ומאומת, ועליו להזהיר את עצמו שלא להשתמש בסברות, בהשערות או במסקנות של נותני המידע..", ובפסקה 4: " גם אני סבור כך. מומחה שמינה ביהמ"ש אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות-דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו. כמו השופט, שאינו רשאי להעביר את החלטתו לגורם אחר, אלא עליו לשאת אותה לבדו, במלוא כובדה, על כתפיו שלו, כך גם המומחה הרפואי. רשאי הוא לבקש בדיקה נוספת על-ידי רופא או מומחה אחר ורשאי הוא לסמוך על תוצאותיה, אחרי שהעביר אותן בכור מומחיותו, אך אל לו לסמוך את חוות-דעתו על חוות-דעתו של המומחה האחר ואל לו לאמצה."