ז(1)(טו) אף לו הייתה טענת המבטחת הנוגעת לשנת יצור בחזית, התובע רשאי לטעון למניעות המבטחת לתשלום על בסיס הערכת השווי שביסוד החוזה, ולא סברתי שהמבטחת תוכל לחמוק מהלכת כלל
132. הפוליסה דנן נסמכת על הערכת שמאי לצורכי ביטוח, שממנה נגזרה הפרמיה. לטענת התובע, מנועה המבטחת לטעון לאחר קרות אירוע ביטוח, ששווי הנכס בעת שהיה הביטוח אינו לפי השווי שביסוד הפוליסה, ושלפיו נגבתה הפרמיה. זאת לאור הפסיקה (ע' 87). מדובר בטענה משפטית הנשענת על עובדות שמצויות בפני ביהמ"ש אין התובע מנוע מהעלאתה לאור הכלל הניסוח השני, והטענה אינה חורגת מהחזית לאור הכלל הרביעי. יתירה מכך, אף מטעמי טובת הציבור סברתי שאין להתיר למבטחת להתנער מחובתה המהותית בטענה כזאת. ר ' כב' הש' רובינשטיין ברע"א 7288/12 רוזן נ' אברמוביץ
--- סוף עמוד 29 ---
[פורסם בנבו] (פסקה י"א) (23.10.2012): "בסופו של דבר, מקום שלפני ביהמ"ש מערכת עובדתית המגבשת זכות לצד אחד וחובה למשנהו, וככל שעובדות אלה נטענו מתחילה, נימוקיו המשפטיים יכולים להיות שונים מאלה שהועלו בתביעה, ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן...". ראו גם בעניין לב נאמר "'בענין העובדות – בית-המשפט מפי בעלי-דין חי, אך בענין החוק – מפי המחוקק'.... ועל דרך ההרחבה ניתן לומר: 'בעניין הדין במובנו הרחב – גם מפי ביהמ"ש העליון.'"
הטענה הנסמכת על קביעת החוק לגבי מעמד סוכן הביטוח אינה חורגת מהחזית
133. גם הטענה היא לפיה לסוכן הביטוח יש מעמד של שלוח מטעם המבטחת, נסמכת על החזקה שבחוק. סתירה של טענה זאת, מחייבת טענה עובדתית בכתב ההגנה. לא ניתן להפנות בהקשר זה להעדר הטענה, בכתב התביעה.
ז(1)(טז) טענת המרמה של מבטחת הרכב האחר חורגת מהחזית
134. טענת המרמה לא נכתבה בכתבי הטענות, חורגת מהחזית ואף לא הוכחה .לפיכך כאמור בסעיף ז(1)(ה) לעיל נדחית.
ז(2) הפן הראייתי:
135. נקודת המוצא לבחינת הראיות היא בכלל לפיו על התובע, הן בעילה החוזית, והן בעילה הנזיקית, נטל השכנוע, בקיום כל היסודות המהותיים של העילות, לפי מידת ההוכחה האזרחית הבסיסית, שמובנה הוא הוכחת שיעור הסתברות של למעלה מ-50%. בלשון אחרת, שהעובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסה מסוימת שהוכחה. עליו, מלכתחילה הנטל להביא די ראיות כדי לעמוד במידת השכנוע הנדרשת. חריג לכלל, הוא כשקיימת הוראה מפורשת בחוק או בהלכה. ראו א. כב' השופט שמגר בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה (5) 203, 216 (7.10.1991). משמעות הרמת נטל השכנוע היא זכיה בפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לו (כלומר ב"כל"). משמעות אי הוכחת התביעה במאזן ההסתברות, היא שלא יזכה בפיצוי כלשהו (כלומר יקבל "לא כלום"). כב' השופט ריבלין בדנ"א 4693/05 בית חולים כרמל- חיפה נגד מלול, פ"ד סד(1) 533, פס' 11 (29.8.2010).את הנזקים יש להוכיח באופן ובמידה הנדרשים ולכך אתייחס בדיון בנזקים המיוחדים שלא הוכחו.