140. אכן, רלבנטי הכלל, שלפיו אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ראו למשל כב' הש' גולדברג בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 658 (12.9.1991). בלי למצות על הכלל המהווה סוג של חזקה בעובדה ראה מפי' הש' מ. חשין בע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (20.5.1993). המצטט מדברי כב' הש' בן עיתו בע"א 548/78 לפיהם: ".. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי ביהמ"ש להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". הראיות דנן משמעותיות להתנהלות .
איסור צרוף ראיות חדשות לסיכומים
141. צודק ב"כ המבטחת, כי סיכומים אינם תחליף לראיות, ולא אחת התריע ביהמ"ש מפני צירוף ראיות לסיכומים ואף בשפה חריפה. ראו למשל: א. כב' הש' שמגר בע"א 5080/90 יורם קפלן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מו (4) 561, 570-569 (10.9.1992דברים אלה רלבנטיים גם להפניית נציג המבטחת לחווה"ד נוספת מטעם השמאי יצחק לוי, שלא הוגשה על ידי מי מהצדדים כראיה.
ז(3)הפן המהותי – והיקף החבות
ז(3)(א)המסגרת הנורמטיבית המהותית
142. ההחלטה האם קיימת חבות למבטחת, ומהו היקף החבות, נגזרת בראש ובראשונה, מחוזה הביטוח. ר' כב' הש' שמגר רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, 76 (18.8.1994) (להלן: "עניין מוריאנו"). לחוזה הביטוח, יש מאפיינים ייחודיים ,המקרינים על פרשנותו. כב' השופט ריבלין בע"א 5775/02 נווה גן (א.כ) בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (2) 307, 313 (5.1.2004). חוזה הביטוח "חי" בסביבה נורמטיבית שניתן לחלק ל-3 הרבדים הבאים: א. ברובד הראשון והבסיסי, מצויים החקיקה והאסדרה הספציפית לתחום הביטוח, שבראשה חוק חוזה הביטוח המתמקד, ואף מתערב, בחוזה הביטוח, ורלבנטי לכל אחת ממערכות היחסים דנן. על יחסים שבין התובע למבטחת, לצורך קביעת היקף החבות חלים עקרון השיפוי, וס' 55 ,56 (א) ו- 56(ג), אך לא ס' 56(ד) הואיל והפוליסה לא נוקבת בסכום ביטוח מוסכם, וקיימת בה תלות
--- סוף עמוד 31 ---
בשיעור הנזק שנגרם (ע' 3 לפוליסה). בהמשך אתייחס גם ל ס'58 הדן בביטוח אגב דיון בסייג לעיקרון השיפוי. על מערכת היחסים למול מבטחת הרכב האחר, חל גם ס' 68 לחוק, המקנה מעמד לצד השלישי. על היחסים בין המבטחות, חל גם ס' 62 המתייחס לזכות התחלוף. לצד החוק קיימות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן: "תקנות פוליסה התקנית"), וקיימת אסדרה מנהלית בהנחיות המפקח על הביטוח שזכו למעמד בפסיקה. ברובד השני - חלים הדינים הכלליים. בחזית כנגד המבטחת, חל גם חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970 (להלן: "חוק התרופות"). זאת לרקע טענת התובע לזכות לפיצוי תוצאתי, הנובע מהפרת החיוב לשלם תגמולים במועד בחזית כנגד הצדדים הקשורים ברכב, חלה פקודת הנזיקין, הרלבנטית לא רק לקיום משטר של רשלנות המחייב הוכחת אשם של מי שנטען שהזיק, אלא גם לתחולת עקרון השבת המצב לקדמותו עליו. שני הצדדים לחוזה ביטוח צריכים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב לפי ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. הפרת חוזה מצד מבטחת עשויה לזכות לא "רק" בתרופות שבחוק, אלא גם בתרופות שבדין הכללי. ר' בנוסח ס' 38 לחוק והשוו כב' שופטת ארבל בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (פורסם בנבו, 5.10.06) (להלן: "עניין שלום גרשון"). ברובד השלישי - מצויה הפסיקה, שפרשה חקיקה וחתרה לצדק בנסיבות העניין. ובהקשר שלפנינו יצרה זיקה בין שווי הרכב לצורכי גבית הפרמיה, לפני קרות הביטוח, לבין שווי הרכב לצורכי תגמולי הבטוח לאחר המקרה.