148. והינה, לאחר התאונה והתביעה צצה הדרישה, להתחשב בשווי מופחת של הרכב.השוו לסעד ההפחתה שבס' 58 לחוק. הפסיקה סייגה את הזכות להפחתה, לאחר התרחשות מקרה הביטוח, ולפיה דין טענת המבטחת להדחות. נקבע כי "חזקה היא שהשווי מבוטא על-ידי סכום הביטוח. חברת הביטוח גבתה את דמי הפרמיה על-פי סכום הביטוח, ומנועה היא עתה מלטעון אחרת." המבטחת, רשאית לטעון לתגמולים לפי נכס ששוויו נמוך מהשווי שלאורו נקבע הביטוח רק אם תוכיח שהשווי פחת, בין מועד עריכת הסכם הביטוח לבין מועד התרחשות מקרה הביטוח. כך נקבע בעניין כלל. על הסתעפויות ההלכה בעניין כלל, נוכח הרציונל שביסודה , ר' למשל כב' הש' שמגר בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415 (30.11.1993) (להלן: "עניין בן שושן"); בע"א 195/89 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' יאיר, פ"ד מו(5) 673 (23.11.1992) (להלן: "עניין שמיר"); כב' הש' מצא בע"א 5938/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מגורי, פ"ד נט(4) 558, פס' 11 (18.1.2005) (להלן: "עניין מגורי"); כב' הש' י. עמית בת"ק 2527/97 (שלום חיפה) סעדון ואח' נ' אישי ישיר חברה לביטוח (פורסם בדינים, 5.8.1997) (להלן: "עניין סעדון"); ור' בפירוש הקצר.
149. ביתר פירוט נזכיר שבעניין כלל, דובר במעמיס שבוטח בפוליסה שלא על בסיס שיפוי מוסכם. לפיכך, גם שם לא חל ס' 56(ד) לחוק. רק לאחר גניבה, נטען שהתגמולים צריכים להיות לפי שווי בחוו"ד שמאי של המבטחת הנמוך בכ-40% מהסכום בפוליסה. הטענה הזאת נדחתה מכל וכל. כב' הש' מלץ אף הזהיר מהתנהלות כזאת של המבטחת באומרו בפיסקה 15: "ויש להיזהר ממצב בו לצורך גביית הפרמיה המעמיס שווה סכום הגבוה באופן ניסר משוויו לצורך תשלום תגמולי ביטוח... כאשר חברת הביטוח קובעת את סכום הביטוח וגובה את פרמיית הביטוח על-פי סכום זה, חזקה עליה שזהו ערכו הממשי והנכון של הנכס לאותו מועד. מכאן, לדעתי, על חברת הביטוח להראות במועד הגניבה, כי שווי הנכס המבוטח שנגנב הינו נמוך יותר ביחס לסכום הביטוח שנקבע עם כריתת החוזה וכי הפחתה זו אירעה במהלך תקופת הביטוח; או, לחלופין, עליה לפעול מבעוד מועד להפחתת סכום הביטוח והפרמיה, כפי שמאפשר סעיף 58 לחוק...". לאזהרה הזאת כב' הש' גולדברג הוסיף וקבע: "מסכים אני, כי המדיניות השיפוטית הראויה היא שלא להתיר לחברות הביטוח לפתוח דיון, שתכליתו להראות כי שווי הנכס בעת שנעשה הביטוח לא היה כפי שנקוב בפוליסה, וסבורני, כי חזקה היא שהשווי מבוטא על-ידי סכום הביטוח. חברת הביטוח גבתה את דמי הפרמיה על-פי סכום הביטוח, ומנועה היא עתה מלטעון אחרת", ובהמשך נאמר: "בקובענו חזקה זו איננו הופכים את הפוליסה שבסיסה הנזק שנגרם למבוטח לפוליסה של שיפוי מוסכם, שבה דן סעיף 56(ד) לחוק. שכן אין חברת הביטוח מנועה מלהביא ראיות בדבר ירידת ערך הנכס מיום עריכת הפוליסה ועד למקרה הביטוח. ירידה כזו יכולה לנבוע מגורמים שונים כגון בלאי, פחת ותאונות - שאירעו לאחר יום הביטוח וקדמו לאירוע הביטוח בו מדובר. אלא שבמקרה זה לא הובאו כל ראיות בדבר ירידת ערך מיום עריכת הפוליסה ועד למקרה הביטוח." (הדגשה לא