--- סוף עמוד 33 ---
במקור א.ב.) בענין שמיר נאמר "הנטל שעל חברת הביטוח להראות הוא שאכן חלה ירידת ערך מהסכום "במהלך התקופה שבין חתימת הפוליסה ובין קרות מקרה הביטוח ולהוכיח את השיעור המדויק של ירידת ערך".
150. בענין מגורי דובר בביטוח לסירה. הפרמיה חושבה לפי הצהרת המבוטח על שוויה ונקבע: "יש להעמידה בחזקתה, שקיבלה את הצעת המשיב וביטחה את גוף הסירה במלוא שווייה המוצהר, שבגינו גבתה מן המשיב דמי ביטוח".
151. כמובהר באליאס, אין כל יסוד לסייג את עניין כלל רק לגניבה או לאובדן מוחלט.
152. בענין בן שושן, הורחבה ההלכה שבעניין כלל, כשמעבר ל"ביטוח נזקים" נקבעה תחולתה גם על "ביטוח אחריות". ביהמ"ש הבהיר מה בעיניו, הרציונל המתיישב עם העקרון לפיו אין לאפשר למבטח לחזור בו מהתחייבויותיו באמצעות פרשנות מצמצמת. בפסקה 23 נאמר: "אמנם, סעיף 58 להחוק, תשמ"א-1981, אינו חל במקרה של ביטוח אחריות, אך הראציונאל העומד בבסיס פסה"ד בענין כלל, בדבר חבותו של המבטח לפי הכתוב בפוליסת הביטוח, וכפי שזו משתקפת בתשלומי הפרמיה אותם משלם המבוטח, נכון גם לעניין זה. אמון הציבור כלפי מוסד הביטוח נעוץ, בין היתר, בנכונותו של המבטח לשלם את סכומי הביטוח כאשר מתרחש אירוע הביטוח, ואין לאפשר לו לחזור בו ולנסות להיחלץ מהתחייבויותיו בעזרת פרשנות מצמצמת מדיי." (הדגשה לא במקור א.ב.) ר' הרחבה לנימוקים האפשריים באליאס 251-254.
153. בענין סעדון נאמר גם: "באנלוגיה להלכת ע"א 195/89 הנ"ל צריכה להיות קורלציה בין הנתונים המשמשים לקביעת ערכו של הרכב לצורך חישוב פרמית הביוטוח עובר לכריתת חוזה הביטוח, לבין הנתונים המשמשים לקביעת ערכו של הרכב בעת קרות האירוע הביטוחי". אוסיף, שכאן הפוליסה למעשה מאמצת לתוכה את הערכת השמאי שנקבע בשווי לצורכיביטוח.
ז(3)(ג)הלכת כלל מסייגת את עקרון השבת המצב לקדמותו, ובעקרון אין להתגבר על הסייג שקבעה הלכת כלל
154. ב"כ המבטחת טען שאת גובה הפיצוי יש לגזור מעקרון השבת המצב לקדמותו,שחל הן על מבטחת הרכב, והן על המזיק ומבטחת הרכב האחר (בו נהג המזיק) (רק למשל בע' 118 וע' 40).
155. אכן, חובת התשלום של מבטחת הרכב, נגזרת לרוב מעקרון השבת מצבו לקדמותו. אולם, בדיני הביטוח, נמצאו נסיבות המצדיקות לסטות מעקרון השיפוי, בלא תלות בשאלה אם באותן נסיבות ניתן לסטות מעקרון ההשבה כלפי המזיק. נוכח מאפייניו היחודיים של חוזה הביטוח, נקבעו הוראות מיוחדות בחוק, או בפסיקה, שרק בהתקיימן חורגת חבות המבטחת מעקרון השבת המצב לקדמותו. אחת הדוגמאות לחריגה מעקרון השבת המצב לקדמותו, מצויה במצב שלפנינו, ובדוגמה זאת, החריגה מתבצעת בניגוד לרצון המבטחת, מחמת התערבות הפסיקה, למען הצדק, כפי שנקבעה בענין כלל שלפיה מבטחת מנועה מלטעון שסכום הביטוח לא שיקף את שווי הנכס בעת כריתת החוזה, ולכל היותר, רשאית להראות ששוויו ירד במהלך תקופת החוזה. לאחר קרות מקרה הביטוח, אין למבטח זכות "הפחתה". להצגת ההלכה כחריגה מ"עקרון השיפוי" השוו ולר 184-183. אגב, המבטחת, כמובן, עשויה לחוב בסכום גבוה יותר, בהתאם לרצונה, ובמנגנון חוזי מוסכם, המותנה בתשלום פרמיה גבוהה יותר כדומת "כינון". ר' כב' הש' בייסקי בע"א 191/80 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלון דבורה בע"מ, פ"ד לה(4) 714, פס' 5 (11.11.1981), ומפי כב' הש' דנציגר בע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 9.7.2012). גם בחריגה זו זו שאינה מוסכמת נגבתה פרמיה שהצדיקה בעיני