ז(3)(ה)שיטת חישוב הנזק היא בהתאם לדרך שבה נקט השמאי, כלומר חיבור סכום הנזק בר התיקון עם גובה ירידת הערך, ולא כעמדת המבטחת המבקשת להסיק מהמכר המאוחר.
159. מחלוקת מהותית מרכזית שניה, היא סביב השיטה לחישוב הנזקים: לטענת התובע, הנזקים לרכב התגבשו במועד התאונה. שיטת החישוב צריכה להיות בחיבור הסכומים הבאים: א. נזק שאינו בר תיקון. ב ירידת הערך נכון ליום התאונה. זאת, אף אם הרכב נמכר לאחר מכן. לטענת הנתבעים, שיטת החישוב הפיצוי לתובע עקב פגיעה ברכב צריכה להיות לפי הפחתת מחיר המכר של הרכב משווי הרכב. את שווי הרכב יש לקבוע לפי חווה"ד השנייה שערך המומחה מטעם ביהמ"ש.
160. קיים פער כספי ממשי, בין תוצאת החישוב, לפי כל אחת מהשיטות:
א. התוצאה הכספית לפי שיטת התובע- היא שגובה הנזק לתובע עקב נזק לרכב, הוא 184,592. כלומר, בדיוק בהתאם לחווה"ד הראשונה של השמאי בניכוי מע"מ שנקבע בטעות פעמיים
--- סוף עמוד 35 ---
(התובע אמנם רשם בתחשיבו 194,762 ₪, אך התעלם מטעות סופר בנוגע לחישוב כפול של מע"מ), זאת לפי החישוב הבא: א. נזק בר תיקון בסך של 56,893. ב. ירידת ערך בסך 127,669 (לפי 22.5% משווי רכב של 568,554).
ב. התוצאה הכספית לפי שיטת הנתבעים- היא שהנזק לתובע עקב נזק לרכב לבדו, הוא רק 69,136 ₪. זאת, לפי חישוב הפרש בין הסכומים הבאים א. "המחוסר" הוא שווי הרכב לפי חווה"ד השניה שהסתכם ב- 382,136 ₪ ב. "המחסר" ממנו הוא מחיר המכר שהסתכם ב- 313,000 ₪ (בע' 106 לפרוטוקול). מתוך ההפרש הזה צריך כל נתבע, לשלם לפי חלוקת האחריות בפסה"ד. מהנתבעת, יש להפחית גם השתתפות עצמית, לנזק הישיר (20,194 ₪) וכן השתתפות עצמית בירידת ערך (19,107 ₪).
ג. התוצאה הכספית לפי שיטת הנתבעים אגב הצבת הנתון המשקף את שווי הרכב בחווה"ד הראשונה- שונה לגמרי. והיא שגובה הנזק לתובע עקב נזק לרכב הוא 255,554 ₪. תוצאת החישוב של הנתבעים מניחה, בטעות ששווי הרכב יהיה לפי חווה"ד השנייה, אלא שכאמור לעיל, מבחינה משפטית ערך הרכב הוא לפי חווה"ד הראשונה .לא ניתן לתבוע הפחתה לפי ס' 58 לחוק ,לאחר קרות המקרה. לשון אחרת, לפי שיטת הנתבעים, משמתחשבים בערך הרכב בהתאם להלכה בעניין כלל על הסתעפויותיה, הרי ש"ההפרש" הוא לפי החישוב הבא: א. "המחוסר" הוא 568,554 ₪ לפי שווי הרכב שלאורו נגבתה פרמיה כאמור בחווה"ד הראשונה (ולא "רק" 382,136 ₪) ב. המחסר הוא מחיר המכר בסך 313,000 ₪ .