--- סוף עמוד 37 ---
הנתבעות לא פנו בהקשר זה למומחה מטעם בית מהשפט, ואף אין התייחסות של המומחה מטעמם ונושא זה לא הוכח.
171. לפיכך, בעובדה שסוכם בעסקת המכר מחיר אחד ולא אחר, לא די כדי להסיק שמשתקפת, בהכרח, ירידת ערך נמוכה יותר או הפסד אחר בגין הנזק מהתאונה.
172. לכך שלא בהכרח תמצא זיקה סיבתית, בין מחיר הרכב בפועל לבין הנזק שארע בתאונה נדונה, ולכך שמחיר המכר בהכרח מצביע דווקא על שיעור הנזק מתאונה, או על רכיב ירידת הערך השוו באסמכתאות הבאות : א. כב' הש פרידמן ת"ק (חיפה) 556/07 חדווה גרין-רויטנברג ואבינועם נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-חיפה, פס' 23 (פורסם בנבו, 26.02.2007) לפיו קיים קושי מובנה וברור באומדן ירידת הערך רק על סמך המחיר בו נמכר בפועל לאחר תקופה, כפונקציה של משא ומתן בין קונה ומוכר, והפער בין המחיר שנסגר בפועל לבין המחירון.
173. רביעית, נוסח הפוליסה שמכרה המבטחת, תומך בטענה שאין להתחשב במחיר המכר המאוחר ליום הביטוח, בפרק א' העוסק בביטוח הרכב, נכתב גם כדלהלן: חישוב הפיצוי "תגמולי הביטוח שיגיעו למבוטח לפי פרק זה יחושבו וישולמו לפי שווי האובדן או הנזק לרכב ביום קרות מקרה הביטוח" (ראו הוראה פשוטה והבהירה של ת'5 לתנאים הכלליים בפרק א העוסק בביטוח הרכב " הפוליסה הוגשה בהסכמה וסומנה כמוצג נ4/ד ע' 68 לפרוטוקול) נוסח זה דומה לנוסח הפוליסה התקנית מאז תיקון תשע"ב.
174. כלומר, לפי לשון הפוליסה והביטוי "יחושבו" הפרמטר לחישוב הוא "שווי האובדן או הנזק לרכב" ולפי לשונה והדיבור "ישולמו" זהו גם הפרמטר לתשלום . לפי לשון הפוליסה המועד הקובע הוא "ביום קרות מקרה הביטוח". גם הפוליסה, אינה מסייגת את שיטת החישוב, במקרה הצפוי של מכר הרכב המתבצע לא אחת לאחר יום התאונה ולפני מועד פסה"ד. ודוק אין באמור לגרוע מהאפשרות שיוכח לנוכח המכר שרכיב ירידת הערך, ביום התאונה צריך היה להקבע אחרת. אך בהקשר זה לא הייתה פניה לשמאי. אף אילו היה מקום לטענה שהפוליסה ניתנת לכמה פרשנויות, ואחת מהן היא פרשנות הנתבעת, בדבר החישוב לפי מחיר המכר, ואף לו היה מקום לראות בפרשנותה זו כפרשנות סבירה, פרשנות התובע, סבירה לא פחות. יש לדחות את עמדת המבטחת גם לאור 3 כללי הפרשנות הבאים: א. הכלל הראשון- "הפרשנות כנגד המנסח" כלל זה קובע כי "במקום שהחיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח - כפי שניתן ללמוד עליה מכוונתם של הצדדים, מלשון הפוליסה וממקורות חיצוניים - אינו מביא לתוצאה חד-משמעית, יש לבחור באותה תכלית המיטיבה עם המבוטח", כב' הש' ברק בע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230, פס' 10 (22.8.1993); לכלל זה מקום מרכזי בפסיקה, כב' הש' רובינשטיין בע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חזן, פ"ד נט (3) 266, 282 (8.11.2004), נוכח הרצונל שהובהר בעניין מוריאנו לפיו ביסודו של כלל זה עומדת שליטתו של אחד הצדדים על תוכן החוזה. בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג להיטיב עם האינטרסים שלו עצמו, על כן, אין זה ראוי להעניק לו זכויות נוספות בדרך פרשנית. שם דובר בפירוש המושג תיקון בפוליסה התקנית ב. הכלל הפרשני השני- הוא" כלל הפרשנות המצמצמת את אפשרות המבטח לחזור בו מהתחייבויותיו" כמפורט בעניין בן שושן ג. הכלל הפרשני השלישי – קובע ש"תכלית החוזה מגשימה ציפיות סבירות של הצד הנשלט" (הדגשה לא במקור א.ב.). חזקה זו קובעת כי: "מקום שלשון החוזה בגיזרה השנויה במחלוקת היא רב-משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות מבחינה מילולית היא זו אשר לה טוען המבוטח, יוביל יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח לפירוש החוזה בהתאם לנטען על-ידיו". ליחס בין הכללים השוו כב' הש' ג'ובראן ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פ"ד סג(3) 248 (7.12.2009).