עוד בעניין זה ראו: פרשת שינדי בעמ' 893, שם קבע בית המשפט העליון כי יש להעניק את זכות העמידה לעותר הטוען כנגד אי חוקיות היורדת לשורשם של דברים ומעידה על שחיתות ציבורית של הרשות:
"כאשר עותר לבית-המשפט מי שקיימת זיקה בינו לבין נושא המכרז, ובייחוד כאשר מעלה הוא טענות של פגמים חמורים במכרז היורדים לשורשם של עקרונות דיני המכרזים ולפגיעה בטוהר המידות, לא ינעל בית-המשפט את דלתותיו בפני קיום הביקורת השיפוטית. בענייננו קיים מצב דומה. אמנם, המשיבים לא השתתפו במכרז כלל, אולם קיימת זיקה הדוקה בינם לבין הנכס שנמכר במכרז" (ההדגשה שלי ש.ד).
--- סוף עמוד 13 ---
בעניינינו מלינה העותרת על הסכם הפשרה בין הצדדים אשר תוצאותיו פוגעות בה במישרין. למעשה, עותרת היא כנגד החלטת הרשות, מרכז השלטון המקומי, שלא לקיים מכרז חדש. החלטה זו, פוגעת באינטרסים הכלכליים שלה. למותר לציין, כי המדובר בשתי חברות פרטיות (סלופארק ומילגם) המתחרות ביניהן בשוק עסקי, אשר מול עיניהן עומד האינטרס הכלכלי, אינטרס הראוי להגנה. "זכותו של בעל עסק לצפות שהרשות המנהלית לא תיטיב או תקל על מתחרהו בניגוד לחוק" (ראו, פרשת ראובן, עמ' 8).
הגשתן של תביעות, אותן מכנה משיבה 3 תביעות סרק מלמדת כי המשיבות היו מודעות לאינטרס שיש לעותרת בעסקה.
לא זו אף זו, עקב החלטתה של הרשות נפגע אינטרס הציפייה של העותרת אשר בכוונתה היה להגיש הצעה במכרז שיפורסם במועד בו הייתה אמורה להסתיים תקופת הארכת ההתקשרות בין המשיבה 1 למשיבה 3 (דצמבר 2013).
בעקבות המגמה שהשתרשה באשר להכרה בזכות העמידה של עותר הנפגע מפעולה בלתי חוקית של רשות מנהלית, נראה כי מקל וחומר יש להכיר במעמדו של מתחרה בענף עסקי ולאפשר לו לעתור כנגד הרשות שפעלה בניגוד לדין, בעודה מעניקה למתחרהו הטבה עסקית (בג"ץ 287/91 קרגל בע"מ נ' מנהלת מרכז ההשקעות פד"י מו (2) 852 (1992)) (להלן: "פרשת קרגל").
עסקינן בהחלטה שקיבלה הרשות בדבר פטור ממכרז אשר חותרת תחת עקרונות דיני המכרזים. לפיכך, יש להקנות לעותרת זכות עמידה הן כעותרת פרטית, הואיל ונפגעה באופן ישיר מהחלטת הרשות והן כעותרת ציבורית, היות וההחלטה גובלת באי חוקיות (השוו: עת"מ 476/06 הורן נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו 14.8.2007)). "אם לא תוכר זכותו של המתחרה- נפגע, לא יהא בנמצא 'אדם נפגע' שיתלונן, ונמצאנו משרישים את שאינו תקין במנהל הציבורי" (לעיל, פרשת קרגל).