משיבה 3 סבורה כי העותרת עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כנגד המשיבות וכנגד המכרז, ומציינת כי כל ההליכים המשפטיים בהם נקטה העותרת נדחו או נמחקו. לאור האמור לעיל, מבקשות המשיבות לדחות את העתירה על הסף או לחלופין לדחות את העתירה לגופה.
דיון והכרעה
העתירה הנה בקשה להוצאת צו מניעה האוסר על משיבה 1 להאריך את התקשרותה עם משיבה 3 למתן שירותי הסדר חנייה ארצי באמצעות טלפון סלולארי מעבר לתקופה שנקבעה במכרז בו זכתה האחרונה. נוסף על כך, חיוב המשיבות 1 ו-2 לפרסם מכרז חדש עם תום תקופה זו.
--- סוף עמוד 4 ---
לגופה של העתירה נדרש בית המשפט לשאלה האם מוסמכת הרשות לפטור עצמה מקיום חובת מכרז למתן שירותי הסדר חניה ארצי באמצעות טלפון סלולארי וכן לשאלה הנגזרת ממנה, האם הסכם הפשרה (להלן: "ההסכם") בין משיבות 1 ו-3 אשר קיבל תוקף של פסק-דין חל כלפי כולי עלמא ומשכך מחייב גם את העותרת.
תחילה אדון בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה, לאחר מכן אפנה לסקירת מתחם ההתערבות של הערכאה השיפוטית המנהלית. במרכז הדיון אתייחס לסוגיית חוקיות ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות בדבר אי פרסום מכרז ולבסוף תוכרענה טענות הסף בעניין זכות העמידה של צד שלישי ובדבר השיהוי בהגשת העתירה.
סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים:
המשיבות מעלות טענה לפיה עניינה של עתירה זו היא בשאלת הארכת תקופת ההתקשרות בין המשיבות. לטענתן, שאלה זו נידונה והוכרעה בבית המשפט בעתירה הראשונה ופסק הדין שניתן על ידו הפך לחלוט. עוד נטען כי לבית משפט זה ניתנה סמכות לדון בעניינים הנוגעים לשלב המכרז ולא בסוגיות הכרוכות בביצוע החוזה שנכרת עם הזוכה במכרז. לפיכך, מבקשות המשיבות לדחות את העתירה מחוסר סמכות עניינית.
חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000 (להלן – "החוק"), מגדיר בסעיף 5 את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כדלקמן:
"5. בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה (להלן- עתירה מנהלית)..."
התוספת הראשונה לחוק (להלן – "התוספת") מונה שורה של עניינים בהם נתונה הסמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים.
הסעיף הנוגע לעניינינו הינו סעיף 5 לתוספת הקובע כדלקמן:
"מכרזים – ענייני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, וענייני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין...."